ת"א 18225-07-13 כהן ואח' נ' קבוצה לרכישה בכפר בע"מ ואח'

1.לפניי תביעת התובעים לחייב את הנתבעים 1- 4 להשיב להם כספים אסורים, שלטענתם גבו מהם ולפצותם בגין נזקים שלטענתם גרמו להם.

עיקרי התביעה וטענות הצדדים פורטו בהרחבה בהחלטתי מיום 16.11.14 ואין צורך לחזור עליהם.

הבקשה בעניין הסמכות העניינית

2.תחילה הועמדה התביעה על סך 3,400,565 ₪.

3. בהודעותיהם מיום 7.10.2014 ומיום 22.10.2014 ביקשו התובעים להפחית סכום התביעה לסך של 3,071,037 ₪ לאחר קבלת בקשות שהגישו חלק מהם לעיון חוזר בשומת דמי ההיוון ששולמה על ידם והחזרת כספים לידם.

4.בדיון מיום 23.10.2014 טענה נתבעת 1 כי יש לתקן כתב התביעה ולהפחית סכומה בשל אי תשלום דמי היוון ודמי פיתוח על ידי חלק מהתובעים.

לטענתה סכום התביעה הנכון אינו בסמכות בית המשפט המחוזי.

5. בהודעתם מיום 30.10.2014 טענו התובעים כי אין לתקן כתב התביעה ויש להותיר סכומה בהתאם למפורט בהודעות העדכון האמורות. התובעים 15, 16 ו-19, הגישו השגה בעניין גובה דמי ההיוון. לאחר החלטה בהשגה ביקשו לשלם את שוברי התשלום אך רמ"י נמנעה מלהנפיק שוברי התשלום בשל ההקפאה. לפיכך יש לכלול הסכומים בתביעה.

התובעים 15, 16 ו-19 עומדים בתנאי החלטה 3552 ולכן הגישו בקשה לשלם דמי ההיוון במידי. רמ"י הודיעה באותו מועד כי מכוח החלטה 3352 יוכלו התובעים האמורים לבצע התשלום תוך מספר שבועות.

6.ביום 11.11.2014 הגישה הנתבעת 1 בקשה למחיקת כתב התביעה ולחילופין להורות על תיקון כתב התביעה והעברת הדיון לבית המשפט המוסמך.

כאמור נתבעת 1 טוענת כי התביעה אינה בסמכות בית המשפט המחוזי. התובעים דורשים השבה עבור "כספים אסורים" כאשר בפועל חלק מהתובעים לא שילמו לה דמי פיתוח אלא לנתבע 3.

חלק מהתובעים קיבלו החזרים מנתבע 3, אך בתביעה לא הפחיתו הסכומים שהושבו להם אלא רק הצהירו על כך (64,000 ₪ לתובעים 3, 4 ו-7, 8). לגבי חלק אחר התקבלו ההשגות וסכומי ההיוון הופחתו.

תובעים 15, 16 ו-19 לא שילמו דמי היוון. חרף האמור תובעים השבה בגינם (סה"כ 363,267 ₪).

במסגרת השגותיהם לרמ"י הודו התובעים והסכימו לשלם דמי היוון בסכומים גבוהים מהסכום של 200,000 ₪, בניגוד לנטען על ידם בכתב התביעה, ולכן מנועים הם מלדרוש השבת ההפרש. ההפרש בגין דמי היוון עומד על סך של 692,617 ₪.