ת"א 18187-02-16

התובע, יליד 5/5/78, נפגע ביום 21/6/14 בתאונת דרכים.

בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים, בתחום האורתופדי נקבעה נכות זמנית של 50% וכן נקבע כי אין כל נכות צמיתה. בתחום הנפשי נקבעה נכות של 30% עקב PTSD עם סימנים דיסוציאטיבים (כולל ניסיונות אובדניים בעבר), יודגש כי המומחה קבע בתחילה נכות שמנית של 40%, ובשיקלול חוסר כושר העבודה המלא שהיה טרם התאונה הוריד א הנכות ל30%.

התובע הגיש תחשיב נזק ולפיו נזקיו (לפני ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי הינם 1,569,301 ₪, הנתבעת הגישה תחשיב נזק ולפיו הנזק, לפני ניכוי תגמולי מל"ל הינו 66,000 ₪.

ראשית אציין כי על פניו חוות הדעת הפסיכיאטרית מעוררת שאלות, כך לדוגמא מציין המומחה כי בעבור של התובע (גילאי העשירם) מעקב פסיכיאטרי עקב התפרצויות זעם, אין התמדה במקום עבודה מסודר והתובע חי על אבטחת הכנסה – אין לכך כל משקל בקביעת הנכות הצמיתה.

התובע מגיש תחשיב נזק ולפיו יש לפסוק לפי נכות תפקודית של 45% ובסיס שכר של מעל 6,000 ₪ (בלי לצרף תלושי שכר), הנתבעת טוענת כי אין כושר השתכרות טרם התאונה.

יש מחלוקת לגבי היקף העזרה והוצאות הטיפול הפסיכיאטרי, כאשר למעשה רק בעבור הכאב וסבל ישנה הסכמה כי הוא יחושב לפי נכות של 30%.

עוד טענה הנתבעת כי למעשה התובע נהג ללא רישיון נהיגה תקף בעת התאונה ומשכך כלל אין חבות.

מטרת תחשיבי הנזק הינה לנסות ולגבש הצעת פשרה, מושכלת, מבוססת על נתונים ותחשיבים ראליים, לא ניתן לעשות זאת בתיק זה על סמך התחשיבים שהוגשו.

בנסיבות אלו הנני קובע כדלקמן:-