ת"א 1818-08 נ.י.ש בניה ופתוח מרחבים בע"מ ואח' נ' בני דרום- מושב שיתופי של הפועל המזרחי ואח'

תביעה עיקרית על סך 3,500,000 ₪ ותביעה שכנגד ע"ס 7,000,000 ₪ בקשר לפרוייקט פיתוח ותשתיות.

הפרוייקט

1. התביעה נסבה על פרוייקט שתכליתו פיתוח הקרקע שבקרבת מחלף אשדוד והפיכתו לאזור תעשייה ומסחר (להלן – הפרוייקט). מדובר בפרוייקט רחב היקף שמטרתו הכשרת אדמת בור חסרת תשתיות והפיכתה לאזור מסחרי פעיל, שהצריך, בין העתר, ביצוע עבודות ניקוי וחישוף הקרקע, הנחת מצעים, סלילת אספלט, סלילת כביש, הנחת אבני שפה, עבודות ניקוז, עבודות ביוב, תחנות שאיבה, תאורת רחוב, וכו'. לצרך התקשרות עם הקבלן המבצע פורסם מכרז.

בעלי הדין

2.התובעת 1 (להלן – ניש) הינה חברה פרטית שעסקה במועדים הרלוונטיים בבנייה ובעבודות תשתית ופיתוח. ניש מיוצגת בהליך שלפני על ידי הכונס עו"ד קלנר וע"י המפרק, עו"ד אחיקם שינדלר, בהיותה בהליך פירוק, אליו נקלעה, לגישתה, עקב מעשי הנתבעים בגינם הוגשה התביעה. התובע 2 (להלן – נוף) היה במועדים הרלוונטיים המנהל ובעל השליטה בניש, ואף לו תביעה אישית נגש הנתבעים.

הנתבע 1, מושב בני דרום (להלן – המושב) הינו הבעלים של שטח הקרקע נושא הפרוייקט המצוי בקרבת מחלף אשדוד, עליו אמור לקום, לפי התוכניות, אזור תעשייה ומסחר. הנתבע 2 (להלן – להמן) היה במועדים הרלוונטיים מנהל הנכסים של המושב, ומונה על ידו לשמש כפרוייקטור לצורך מימוש התוכניות וכנציג המושב במערכת היחסים שבין המושב לבין התובעים.

הנתבע 3 (להלן – שוסט) הינו מהנדס במקצועו ושימש בפרוייקט כמפקח עליון מטעם המועצה האזורית, הגם ששכרו שולם לו על ידי המושב.

הנתבעת 4 (להלן – גפני) הינה חברה שנשכרה על ידי המושב לצורך מתן שירותי ניהול לפרוייקט.

הנתבעת 5 הינה שותפות שנשכרה ע"י המושב על מנת שתשמש כמפקח הפרוייקט מטעמו.

הנתבע 6 (להלן – ויינשטיין), מהנדס במקצועו, שימש בפרוייקט כמתכנן תחום המים והביוב וערך את התוכניות הרלוונטיות בתחום זה.

ההסכם

3.המושב פרסם מכרז לביצוע עבודות הפיתוח והתשתיות שבפרוייקט. לאחר שהצעתה של ניש, שנערכה על ידי המהנדס יהושע אבישר (להלן – אבישר), על סך 6,801,145 ₪ בתוספת מע"מ, שככל הנראה היתה הזולה מבין כל ההצעות, זכתה במכרז, נכרת בין המושב לבין ניש ביום 25.4.06 הסכם לביצוע עבודות תשתית ופיתוח (להלן – ההסכם).

ההסכם קובע כי העבודות תסתיימנה בתוך 6 חודשים מיום מתן צו תחילת העבודה, כי על ניש למלא אחר הוראותיהם של המנהלים והמפקחים, וכי התשלומים המגיעים לה על פי ההסכם כפופים לאישורם. ההסכם קובע כי הכמויות שהופיעו בכתב הכמויות הינן לאומדן וכי הכמויות שבוצעו בפועל תימדדנה עם תום העבודה וטעונות אישור המפקח (סעיף 59 להסכם); כי מחיר יחידה שננקט בכתב הכמויות יוחלף לצורך חישוב התשלום במחיר יחידה שיתקבל על ידי הצגת המחירים הממשיים של החומרים הרלוונטיים (סעיף 60 להסכם).

כן כולל ההסכם התחייבות מטעם ניש לשאת "בכל תשלום ו/או הוצאה", וכן הצהרות לרוב לפיהן בדקה ניש את כל הטעון בדיקה כולל סוג הקרקע, תנאיה, העבודות הנדרשות, המחירים, התכניות וכו'- והחוסמות אותה מלהעלות בעתיד כל טענה בדבר אי התאמה, אי גילוי או תוספת מחיר, ובכללן הוראה לפיה "לא תשולם לכן לקבלן שום תוספת עבור קשיים או תנאים מיוחדים או כל סיב שהיא", לפיה " לא נציג תביעות או דרישות המבוססות על טענה של אי הבנה או אי ידיעה כל שהיא של תנאי ההסכם או של יתר המסמכים, ואנו מוותרים בזה מראש על טענות כאלה"(עמוד 64 להסכם),או למשל "הקבלן מצהיר ומתחייב כי הוא ראה ובדק בעיני מומחה...את המקרקעין, התכניות והמסמכים...הוא מוותר בזאת בהסתמך בין היתר על כל בדיקותיו על כל טענת פגם או אי התאמה...וכי לא תהיה לו לו כל טענה ו/או דרישה בנוגע לביצוע התחיבויותיו..." (עמוד 10 להסכם), וכן הלאה סעיפי פטור למיניהם בניסוחים שונים.

ההסכם כולל אף הוראות שונות המטילות את האחריות להשגת אישורים ורשיונות על ניש, כמו גם את החובה לשאת בעלותם. עוד אשוב ואתייחס להוראות אלו.