ת"א 18154-03-13 טמסוט נ' נציגות- הבית המשותף ואח'

לפניי בקשת הנתבע 4 (המבקש) להורות על ביטול פסק הדין שניתן בתובענה בהעדר כתב הגנה מטעמו.

ראשית אציין, כי בתגובה לבקשה, טענה התובעת, כי הבקשה הוגשה באיחור, אך על פניו, לאור העובדה שהבקשה הוגשה כחודש ומחצה לאחר מתן פסק הדין ואילו תיק הוצאה לפועל ניתן לפתוח רק כעבור 30 יום מיום מתן פסק הדין ואף לא הוצגה אסמכתא למועד המצאת האזהרה בלשכת ההוצאה לפועל, נראה, כי הבקשה הוגשה במועד ולכן בית המשפט יתייחס אליה ככזו.

לגופו של עניין, עסקינן בתביעת נזקי גוף שעניינה פגיעה שנפגעה התובעת בעת שהתהלכה בבית משותף שבו בוצעו עבודות שיפוץ על ידי חברה שהמבקש נמנה עם בעלי מניותיה, כאשר העילה כנגד המבקש מבוססת על רשלנותו האישית.

תביעה זו הינה גלגול שני של תביעה שהוגשה על ידי התובעת, כאשר התביעה הקודמת נמחקה מחמת חוסר מעש עקב מחדלי התובעת. בעת שביקשה התובעת לחדש את ההליך, התייחס בית המשפט לקשיים הראייתיים בהוכחת תביעתה של התובעת.

באותו הליך, נתבעה גם החברה שבבעלות המבקש והיא התגוננה באותו הליך.

בין היתר נטען על ידי המבקש והחברה (שגם היא נתבעה כאן וגם נגדה ניתן פסק דין בהעדר), כי הם סיימו את עבודתם בבניין זמן רב טרם פגיעתה של התובעת, כך שסביר יותר להניח, כי לא נפגעה כתוצאה מפסולת בניין שהושארה על ידי החברה.

עוד טען המבקש במסגרת בקשתו שלפניי, כי לחברה היה ייצוג מטעם המבטחת שביטחה אותה.

המבקש טוען לפיכך, כי יש לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט, אך בד בבד טוען, כי לא התגונן כנגד התביעה, כיוון שלא קיבל לידיו את כתבי בי הדין ואף ביקש לחקור את מבצע המסירה.

על מנת לחסוך בהליכים ובשים לב לשלב שבו מצוי ההליך, מצאתי מקום לדון בבקשה ככל שהיא נוגעת לביטול פסק הדין משיקולי בית המשפט, הכרעה שאינה דורשת בירור עובדתי, כפי הבקשה לביטול מחובת הצדק.

הנני סבורה, נוכח נימוקי ההגנה, כאשר כבר בהליך הקודם עמד בית המשפט על הקשיים הראייתיים בהוכחת התובענה, כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין משיקולי בית המשפט, כאשר על פניו, אין מדובר במי שזלזל בהליך, כאשר התגונן בהליך הקודם ואז דווקא מחדליה של התובעת הם אלה שהביאו למחיקת התביעה.