ת"א 18087-09-14 מזרחי נ' עירית ירושלים ואח'

ענייננו בתובענה לפיצויים בגין נזקי גוף מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

ע"פ כתב התביעה, ביום 15.1.14 צעדה התובעת (להלן: המשיבה) ברחוב אברהם שטרן 41 בירושלים, וכתוצאה ממפגע בדרך נפלה ונגרמו לה חבלות גוף.

כעת מונחת לפניי בקשת עיריית ירושלים (להלן: המבקשת) להעברת התובענה לבימ"ש השלום בירושלים מחמת היעדר סמכות מקומית. על פי הבקשה, הדיון בבית המשפט בתל אביב אינו עומד בחלופות תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. כך, נטען כי האירוע מושא התובענה התרחש בירושלים; המשיבה עצמה מתגוררת בירושלים; מענה של המבקשת אף הוא בירושלים; כך גם מקום מושבה של הנתבעת הנוספת הוא בירושלים (חברת גיחון) ובהיעדר כל זיקה הקושרת בין התובענה לבין מחוז השיפוט שבתל אביב יש להורות על העברתה.

המשיבה התנגדה לבקשה, וטענה כי ככל הידוע לה המבקשת מיוצגת ע"י חברת ביטוח ודי במיקום חברת ביטוח וסניפיה באזורים שונים בארץ כדי להגיש את התובענה בתל אביב-יפו. בנוסף, הפנתה המשיבה לפסיקה שלפיה מגמתו של המשפט הישראלי היא לפרש בהרחבה את הברירה המוענקת לתובע היכן להגיש את תביעתו. על כך הגיבה המבקשת כי היא אינה מיוצגת באמצעות חברת ביטוח, ועל-כן אין רלוונטיות לפסיקה אשר אליה מפנה המשיבה ואין כל צידוק להותרת התובענה במחוז השיפוט בתל אביב.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. למען הסדר אקדים ואציין כי המבקשת הגישה את בקשתה בהזדמנות הראשונה, קרי בכתב ההגנה כמחויב (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11, 2013)). כמו כן, היות שמבטחתה של המבקשת אינה צד להליך ואינה מייצגת אותה, הדיון במקום העיסוק של החברה המבטחת מתייתר. בנוסף מקובלת עליי טענת המבקש כי אין בנמצא זיקה חלופית מאלו המנויות בסעיף 3 לתקנות סדר הדין האזרחי שאותה ניתן לקשור לענייננו. כך, עיון במסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה מעלה כי מקום מגוריה של המבקשת עצמה הוא בירושלים. כך גם מקום מושבן של המבקשת ושל הנתבעת הנוספת הוא בירושלים, וכך גם האירוע מושא התובענה התרחש, על פי כתב התביעה, בירושלים. במאמר מוסגר ראיתי להוסיף כי גם בחינת הבקשה במשקפיים של מאזן הכוחות בין הפרט מחד גיסא לבין הרשות מאידך גיסא, עדיין איננה מעלה ערך מוסף בניהול התובענה במחוז תל אביב. במצב הדברים האמור יוצא כי כל הזיקות קושרות את התובענה למקום שיפוט שבעיר ירושלים, ונראה כי הדבר אף מתחייב משיקולים של איזון, הגינות ויעילות דיונית לכל הנוגעים בדבר (ראו לעניין זה במאמרם של אסף ועידו באום "להחזיר עטרה ליושנה: מקומה הראוי של הסמכות המקומית בסדר הדין האזרחי" עלי משפט ט 175 (תשע"א)).

אשר על כן, אני מורה על העברת התובענה לבית משפט השלום בירושלים, ללא צו להוצאות.

המזכירות תעביר את התיק לנשיא בית משפט השלום בירושלים לשם קביעת המותב שידון בתובענה.