ת"א 18081-10-10 ש' נ' פארס נג'אר בע"מ ואח'

מנומק, לאחר שיוגשו סיכומים בכתב ועל פי כתבי הטענות ותצהירי עדות ראשית שהוגשו.

ההודעה כנגד הראל כצד ג' 2 תידחה ללא צו להוצאות.

6.השאלה היחידה אשר נותרה להכרעה, אם כן, על פי הסכמת הצדדים דלעיל, הינה חלוקת האחריות בין המזמינה לבין הקבלן, אשר עליהם הוטל תשלום פיצוי לתובע בשיעור 30%, מסך הפיצוי עליו הוסכם, כאשר בסיס המחלוקת ביניהם הינו חוזי.

בהתאם להסדר הדיוני, הוגשו סיכומים בכתב מטעם שני הצדדים.

תמצית טענות הקבלן:

7.א.לשון סעיף 6.1 להסכם שנחתם בין המזמינה לקבלן, הקובעת תניית שיפוי, אינה מטילה אחריות או חובת שיפוי או פיצוי המזמינה בגין רשלנות או אחריות של המזמינה עצמה, ואין להסיק ממנה על התחייבות כלשהי של הקבלן כלפי המזמינה לשיפוי או פיצוי במידה והמזמינה תחויב בגין רשלנותה, מעשיה או מחדליה; סעיף השיפוי מתייחס רק למקרים בהם תתעורר שאלת אחריותו הישירה של הקבלן, ואין הוא חל כאשר המזמינה היא האחראית הישירה לגרימת הנזק; בעניין זה, מפנה להליך דומה שנידון בע"א (מחוזי חיפה) 2114/05 עראבי סאלח נ' פארס נג'אר, בו נפסק כי הקבלן אינו אחראי לשיפוי המזמינה בגין רשלנותה או אחריותה על פי כל דין ו/או נזקים שנגרמו לכל צד אחר. עוד מפנה לפסק הדין בערעור על הליך זה – רע"א 3740/07 זוגלובק בע"מ נ' פארס נג'אר בע"מ, בו דחה בית המשפט העליון את הבר"ע ואימץ את מסקנות בית המשפט המחוזי.

ב.לא הובאו ראיות כלשהן מטעם המזמינה מהן ניתן להסיק על כוונה לחייב את הקבלן לשפות את המזמינה במקרה בו יגרם נזק לצד שלישי בשל רשלנותה או אחריותה של המזמינה.

ג.אף סעיף 6.8 להסכם אינו מרחיב את אחריות הקבלן ואינו מטיל חובת שיפוי כלפי המזמינה; ולא ניתן לאכוף סעיף זה בהיותו סעיף מרחיב, הסותר את פסיקת בית המשפט העליון (ע"א 119/90 סולל בונה נ' י. שרף צינורות בע"מ (1994) ורע"א 3740/07 זוגלובק נ' פארס נג'אר בע"מ).

תמצית טענות המזמינה:

8.א. ההסכם שנחתם ב- 2004 והתחדש אוטומטית מדי שנה, חל על הצדדים, ומחייב את הקבלן לשפות ו/או לפצות את המזמינה בגין כל סכום שתחויב לשלם לתובע בגין נזקיו כתוצאה מהתאונה.

ב.ההלכה היא כי סעיפי שיפוי בחוזה יאכפו רק אם הם מנוסחים היטב, באופן שאיננו מתייחס רק לאחריות הנזיקית, המוטלת ממילא על המתחייב, כאשר צריך שיהא ברור כי המתחייב נוטל על עצמו אחריות נוספת גם על נזקים שאין הוא חב בהם לפי דיני הנזיקין הרגילים, ואשר אלמלא סעיף השיפוי בהסכם היה חב בהם גורם אחר; כאשר סעיפי השיפוי בהסכם ברורים ופשוטים יש לאוכפם במלואם (ע"א 7286-01-09 (מח'-חי') מועצה אזורית עמק הירדן נ' ועד מקומי עין גב, מיום 5.9.10).