ת"א 18066-06-12 מ.ו. נ' לפיצוי תאונות דרכים

1.התובע ע.א.מ.ו. יליד 1989, נפגע לטענתו בתאונת דרכים ביום 8.5.03.

התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

אין טענה לנכות צמיתה.

הצדדים חלוקים בשאלת הנסיבות (תאונת "פגע וברח"), החבות על פי חוק הפלת"ד וגובה הנזק.

2.בכתב התביעה נטען כי "בערבו של יום 08/05/03, בהיותו קטין בן 14 שנים, שהה התובע

בביתו, כאשר לפתע שמע סירנת אמבולנס מחוץ לביתו אשר הוזעקה למקום בעקבות תאונת דרכים.

התובע יצא מביתו, מלווה בחברו ששהה עימו באותו זמן, אל הרחוב הראשי של העיר טייבה כאשר לפתע הגיח רכב לא מזוהה, פגע בו והטיח אותו על האדמה ולאחר מכן נס מהמקום" (סעיפים 3 ו- 4 לכתב התביעה).

3.בתצהיר עדותו הראשית שנחתם ביום 7.1.14, מתאר התובע את הנסיבות: "ביום 08/05/03 בשעת ערב ישבתי עם חבר שלי ווסאם ג'אבר בבית שלי שנמצא ליד כביש 444 שהוא הכביש הראשי בעיר טייבה.

פתאום שמענו אמבולנס קרוב ויצאנו לראות מה קרה.

עמדתי על המדרכה מול הבית שלי, שנמצאת מעבר לכביש שהיה בסלילה עדיין, והסתכלתי לכיוון אליו נסע האמבולנס וראיתי שיש שם תאונת דרכים.

התאונה היתה רחוקה אז אמרתי לעצמי שאני כבר אחזור חזרה הביתה.

חציתי חזרה את הכביש, שהיה כביש לא בשימוש, בגלל שהוא עדיין היה בסלילה והיה אמור להיפתח למכוניות רק מאוחר יותר. היחידים שהשתמשו בכביש הזה היו השכנים מהרחוב שהיו צריכים להגיע לבית שלהם, אבל חוץ מזה כמעט לא עברו בכביש הזה מכוניות.

בתקופה הזו גם לא היו פנסים בכביש והיה חושך.

אני חציתי את הכביש חזרה לבית שלי, ופתאום פגעה בי מכונית והעיפה על האדמה וברחה. (סעיפים 2-8 לתצהיר).

התובע טוען בתצהירו כי התעלף והתעורר פעם ראשונה באמבולנס שלקח אותו לבית החולים: "ובגלל זה אני לא יודע איזה אוטו פגע בי". (סעיף 9 לתצהיר).

התובע מדגיש בתצהירו כי אחרי התאונה איבד הכרה: "אני זוכר רק שרגע אחד הייתי באמצע של לחצות את הכביש ורגע אחר כך הייתי באמבולנס ואני לא יודע לאמר מה קרה בין לבין." (סעיף 15 לתצהיר).