ת"א 17999-05-16 נעאמנה נ' עארף ואח'

ביום 7.9.16 ניתן על ידי פסק דין המוחק את התביעה, זאת לבקשת התובע, לאחר שמאז הגשתה בחודש 5/16 חלו התפתחויות שייתרו את המשך הדיון בבקשה, לרבות רישום הערת אזהרה על המקרקעין שבמחלוקת לטובת הנתבע 1, הגשת תביעה לפס"ד הצהרתי בבית המשפט המחוזי (ת.א. 40223-07-16), וכן ניתנה החלטה בבית המשפט לעניני משפחה המבטלת פסק דין שנתן תוקף להסכם שהתובע מתכחש להסכמתו לו (ת"ע (קריות) 281/06 נעאמנה נ' נעאמנה (החלטה מיום 11.8.16).

הנתבעים עותרים לחיוב התובע בהוצאותיהם בגין ההליך, וזאת משני טעמים עיקריים:

הראשון, כי התביעה הוגשה במקורה תוך שהתובע מסתיר מבית המשפט נתונים רלבנטיים הנוגעים להסכמים שנערכו בינו לבין הנתבע 1 (כאשר הנתבע 2 ערך את ההסכמים הנ"ל);

השני, כי טענות התובע הינן חסרות כל בסיס, שכן הוא נתן, לפני זמן רב הסכמות הנוגעות לזכויותיו הנטענות במקרקעין נשוא המחלוקת, וכעת הוא מנסה להתכחש לאותן הסכמות בנסיון לקבל זכויות/כספים שאינו זכאי להם.

בפסק הדין המוחק את התביעה ציינתי כי לטעמי נסיבות הענין אינן מצדיקות עמידה על הוצאות, כאשר כוונתי היתה, כי ממילא בין הצדדים מתנהלים הליכים נוספים (אשר ניהולם למעשה ייתר את המשך ניהול הליך זה, בצירוף לעובדה כי בנתיים נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבע 1), במסגרתם יבוררו מלוא טענות הצדדים וסביר כי גם ייפסקו הוצאות בהתאם לתוצאות ההליכים.

על אף הערתי זו ביקשו הנתבעים, בבקשה מפורטת ומנומקת, לשכנעני כי יש מקום לפסוק להם הוצאות בגין ניהול ההליך עד כה, אשר כלל דיון בבקשה למתן צו מניעה זמני והגשת תגובה נוספת מפורטת, נתמכת במסמכים מטעם הנתבעים, לאור טענות חדשות שהעלה ב"כ התובע בדיון ואשר לא נכללו בתביעה ובבקשה המקוריים שהגיש התובע בעצמו, תוך הסתרת עובדות רלבנטיות.

עיון בבקשת הנתבעים מעלה כי אלו מנסים לשכנעני כי אין כל בסיס לטענות התובע כלפיהם, תוך פרישת השתלשלות עניינים ממושכת ומורכבת בנוגע למקרקעין שהיו כלולים בעזבון אביו המנוח, כאשר לטענתם התובע היה מודע לאותה השתלשלות עניינים במלואה ואף נתן הסכמתו לחלקים ממנה, ומשכך כל טענותיו הינן טענות סרק. אך ברור, כי מטרת מחיקת ההליך בשלב זה היתה להמנע מהכרעה בכל אותן סוגיות המונחות לפתחן של ערכאות אחרות במסגרת ההליכים האחרים, ואין בכוונתי, אפילו לא ברמז, להביע דעתי עליהן מבלי ששמעתי בפני עדויות.

אומר רק כי מקבלת אני את טענת הנתבעים כי הליך זה נפתח ע"י התובע (ללא ייצוג, על אף שבעסקה שבבסיס הליך זה, העסקה עם הנתבע 1, היה מיוצג), תוך הסתרת מידע רלבנטי והצגת תמונה חלקית, דבר שהצריך את הנתבעים להגיש תגובה משלימה לאחר הדיון בפני בבקשה למתן צו מניעה זמני. אלא שאינני סבורה כי היה בכך לגרום לנתבעים הוצאות, בודאי שלא משמעותיות, שכן ממילא, את אותה תגובה משלימה (ברובה) צריכים היו להגיש במסגרת ההליכים האחרים, והשאלות שעולות ממנה צריכות כאמור להתברר באותם הליכים אחרים.

אני סבורה כי כל ההתנהלות ביחס למקרקעין שבמחלוקת מעלה תהיות רבות (כפי שגם עולה מההחלטה בתיק העזבונות הנ"ל), ועל אף שבסופו של יום התברר כי הליך זה מתייתר, אין לומר כי הגשתו היתה מיותרת מלכתחילה, שכן מטרת הגשתו היתה למנוע את רישום העסקה עם הנתבע 1. מאחר ורק לאחר הגשת התביעה הרישום הושלם (בנסיבות שגם הן יצטרכו להתברר בערכאה המתאימה, ככל שתהא לדבר רלבנטיות שם), הרי שאין מקום לקבוע כי הגשתו היתה מיותרת מלכתחילה.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת הנתבעים לפסוק הוצאותיהם בגין הליך זה. ככל שערכאה אחרת תמצא כי הליך זה הוגש בחוסר תום לב ע"י התובע (לאחר שתכריע בטענות הצדדים לגופן) זכאים יהיו הנתבעים להעלות בפני ערכאה זו טענה לפסיקת הוצאות בגין ניהול ההליך כאן עד לשלב המוקדם בו נוהל.