ת"א 17950-09-15 עטר ואח' נ' מנצור ואח'

1.ביום 18.5.2016 ניתנה החלטה שקצבה מועדים להגשת מלוא ראיות הצדדים בתצהירים ונקבע מועד לקדם-משפט מסכם לאחר הגשת התצהירים.

2.ראיות התובעים הוגשו; ראיות הנתבעים 4-2 (להלן הנתבעים) לא הוגשו.

3.בדיון שהתקיים ביום 11.12.2016 הצהירה באת-כוחם של הנתבעים כי ידוע לה שראיות הנתבעים לא הוגשו וכי הארכת המועד – לשם הגשת בקשה לתיקון כתב-הגנה או הגשת ראיות באיחור – תהא כרוכה בהגשת בקשה מתאימה למתן ארכה. לנתבעים ניתנה שהות להגיש בקשות למתן ארכה וכן בקשות מכל סוג עד יום 18.12.2016 – אך בקשות כאלה, מכל סוג שהוא, לא הוגשו על-ידם.

4.אשר על כן בדין עותרים התובעים לקבוע כי הנתבעים לא יורשו להביא ראיות, וההליך יתברר על-בסיס תצהירי התובעים.

5.תקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי מורה כך: "לא הגיש בעל הדין תצהיר של עד כפי שנדרש על פי תקנה זו או על פי תקנה 143, לא יורשה להביא את העד או להוכיח את העובדה, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, על פי בקשת בעל הדין הנתמכת בתצהירו, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות".

הוראותיה של תקנה זו מתקיימות בנתבעים; בהחלטה שניתנה זה מכבר נקצב מועד להגשת מלוא ראיותיהם. הנתבעים לא פעלו על-פי ההחלטה, ובקדם-המשפט המסכם לא הונחו לפני בית-המשפט אלא תצהיריהם של התובעים בלבד.

לנתבעים ניתנה, לבקשתם, הזדמנות להגיש בקשה מן הסוג האמור בתקנה 168(ב) סיפא – באופן שיסלול את הדרך למתן ארכה להגשת ראיותיהם בתצהירים – אך הם לא ניצלו את ההזדמנות ובכך גילו דעתם שאינם מעוניינים בארכה. לפיכך יש לקבוע כי הנתבעים יהיו מנועים מהגשת תצהירים לשם הוכחת הגנתם; ההליך יתברר, כפועל יוצא, על-בסיס שני התצהירים שהגישו התובעים. בתוך כך יהיו הנתבעים רשאים להעמיד את התובעים שנתנו תצהיר לחקירה נגדית על תצהיריהם.

6.אף-על-פי שנתבע 4 לא התייצב לדיון שהתקיים ביום 2.2.2016, בטרם העמידו הנתבעים לעצמם יצוג, אין מקום לנקוט נגדו אך בשל כך בסעד החמור של מתן פסק-דין בהיעדר התייצבות. הדברים יפים מקל וחומר בשים לב לכך שיש לשמוע את עדויות התובעים לגופן, לצרכי הכרעת התובענה. הבקשה ליתן נגד נתבע 4 פסק-דין בהיעדר התייצבות נדחית אפוא.

7.מלוא הוצאות הבירור תיפסקנה בכפיפה אחת, בד-בבד עם מתן פסק-הדין.