ת"א 17898-12-12 זמיר ואח' נ' וגשל ואח'

1.בפני תביעה נזיקית על סך 229,433 ₪ בטענה כי הנתבע- עו"ד במקצועו, אשר ייצג את התובעים בעסקת מכר של נכס, אותו סברו כי ירשו מאמם המנוחה (להלן: "המנוחה"), על פי צוואה ושהינו דירה בבית משותף באשדוד הידועה כגוש 2076 חלקה 75/1 (להלן: "הדירה"), הבהיר להם, לטענתם, כי יהיו פטורים ממס שבח וכי בהתאם לעצתו, מכרו את הדירה.

כבר עתה אדגיש, כי יש חשיבות לנטען בכתב התביעה, שכן הנתבע התנגד לכל הרחבת חזית. בכתב התביעה נטען, כי לאחר פטירת אמם, השכירו התובעים את הדירה בסך של 1,250 ₪ לחודש ובשים לב לדמי השכירות, החליטו כי יטב להם למכור את הדירה. לכן פנו התובעים לנתבע להתייעץ עימו בענין והעבירו לו את כל החומר המצוי ברשותם הקשור בדירה. לטענת התובעים, הנתבע קיבל את כל המסמכים והודיע להם, לאחר מס' ימים, כי העסקה תהיה פטורה ממס.

התובעים הדגישו כי דברי הנתבע נאמרו להם, למרות שעל פי נסח רישום המקרקעין, הזכויות בדירה היו רשומות על שם חברה שהייתה בבעלות משותפת של אביה של אימם המנוחה ואביהם- חברת קוטלר זליבנסקי (להלן: "החברה") והיה צריך להעביר תחילה את הדירה על שם אימם המנוחה.

לטענת התובעים, בהסתמך על חוות דעתו של הנתבע חתמו ביום 26.2.08 על הסכם מכר לפיו מכרו את הדירה לאחד בשם רפי הרוש (להלן: "הרוש", או "הקונה"), בתמורה לסך של 67,500 $ (כ- 270,000 ₪ דאז). אולם, לאחר כחודש הודיע הנתבע לאביהם כי הוצאו שומות מס על המכר בסכום כולל של 375,000 ₪ וכי המדובר במס המוטל על העברת הזכויות מהחברה למנוחה, לרבות הפרשי הצמדה, ריבית וקנסות. לטענת התובעים, הטיחו בנתבע כי היה עליו לדעת ולהזהיר אותם על החבות במס וכי הנתבע הבטיחם כי יפעל לצורך ביטול החיוב. לטענת התובעים, כששאלו את הנתבע האם ניתן לבטל את העסקה, טען בפניהם כי אין אפשרות כזו.

לטענת התובעים, בפועל, למעט בקשה לביטול הקנסות, לא נעשה דבר על ידי הנתבע על מנת לערער, או להשיג, על סכום המס ובסופו של דבר, שולם מס בסך 191,185 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 25,000 (בנוסף לסך של 10,000 ₪ בגין שכ"ט שנגבה בתחילת ההליך).

התובעים טענו לרשלנות הנתבע בכך שלא הביא לידיעתם, או הזהיר אותם, בדבר שיעור מס השבח הצפוי ואף חיווה דעתו כי לא יהיה חיוב במס. לטענת התובעים, כל עו"ד סביר אשר היה בודק את המצב הרישומי והמיסויי בקשר לדירה היה מגיע למסקנה כי העסקה תהיה חייבת במס משמעותי. לטענת התובעים הנתבע לא בירר האם קיים אישור, או דיווח, על עסקת העברת הדירה מהחברה למנוחה ואף לא הגיש השגה פורמאלית ולא עשה פעולות נדרשות לשנות את החלטת רשות המס, לעניין חיוב המס שנקבע.

לטענת התובעים, אם היו יודעים מראש על המס הצפוי, היו נמנעים מלרשום את הנכס על שמם ופועלים לפירוק החברה והעברת הזכויות בנכס על שמם אגב פירוק, או לחילופין מבצעים את המכר באמצעות החברה ולא בשמם באופן אישי.

הנזקים שנתבעו הם- שיעור המס ששולם וכן הוצאות העסקה הכוללים- שכ"ט עו"ד בסך 35,000 ₪(הכולל שכ"ט אחר שקוזז ע"י הנתבע) ושכר המתווך בסך 3,250 ₪.

2.הנתבע טען כי דין התביעה להידחות בהעדר יריבות ואף לגופא. הנתבע טען כי מי שהיה לקוחו ובעל הדירה היה אביהם של התובעים, מר מרדכי זמיר (להלן: "זמיר"), אשר בינו ובין בת זוגו גב' מינה (להלן: "מינה"), לבין הנתבע היתה קיימת היכרות רבת שנים. לטענת הנתבע המדובר בדירונת אשר נבנתה ללא היתר על ידי זמיר וחותנו, ששימשו בעלי מניות בחברה. במסגרת בוררות שנערכה בין השניים על ידי מר הלר (להלן: "הלר"), בעקבות סכסוך שהתגלה ביניהם בשנת 1969, הוסכם כי הדירה תועבר לזמיר, כנגד נכס אחר שזמיר העביר לחותנו, ובתנאי שהדירה תירשם על שם המנוחה. לטענת הנתבע, בפועל הדירה שימשה באופן בלעדי את זמיר אשר נקלע לקשיים כלכליים. הנתבע טען כי המנוחה הורישה בפועל את כל נכסיה לזמיר, אשר עשה בהם שימוש, אך על מנת להעלים את הנכסים מנושיו, דאגה המנוחה כי ירשמו על שם התובעים.