ת"א 17884-11-11 ל' נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. המחלוקת נוגעת לנזק בלבד.

התובע והתאונה

1. התובע, יליד 31/12/83, כבן 31, מהנדס תעשיה וניהול במקצועו.

2. ב-9/11/08, כשהיה בן 25, נפגע פגיעת ראש קשה עת רכב על אופנוע במסגרת עבודתו. התובע אושפז למשך 32 ימים במהלכם עבר שלושה ניתוחים להפחתת הלחץ התוך-גולגלתי, ולאחר מכן עבר תהליך שיקום ממושך, חלקו במוסד השיקומי "רעות".

3. במועד התאונה סיים התובע מכינה ללימודים אקדמיים באוניברסיטת בן גוריון והמתין לתחילת לימודיו בפקולטה להנדסת חשמל. בתקופת ביניים זו עבד כשליח על אופנוע, והפגיעה ארעה במהלך עבודתו. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה, וועדה רפואית קבעה כי לתובע נותרה נכות רפואית משוקללת בשיעור 34.39% בהתאם לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי תאונות עבודה), תשת"ז-1956, עקב הפגיעות הבאות: 10% בשל הפרעה פסיכונוירוטית עם הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי והגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה (סעיף 34(ב)(2)); 10% בשל חבלה אקוסטית עם רעש תמידי באוזניים בלי הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור (סעיף 72 (4)(ד)(II)); 10% בשל פגיעה בלסת התחתונה עם הפרעות קלות בלעיסה (סעיף 73(2)(א)(II); ו-10% בשל צלקות בראש ובצוואר (סעיף 75(2)). כן נקבעו תקופת אי כושר זמני של 100% למשך שבעה חודשים ו-70% למשך 13 חודשים נוספים (עד 17/10//10). לא הופעלה תקנה 15 לתקנות, אולם התובע זכה לדמי שיקום ולסיוע בשכר הלימוד ובעלויות נלוות (מגורים ונסיעות).

4. לימודיו של התובע נדחו בשנה, וכשהחל ללמוד בשנת 2009 למד הנדסת תעשיה וניהול במקום הנדסת חשמל. לטענתו, שינה את מסלול הלימוד משום שהפגיעות לא אפשרו לו לעמוד בדרישות התובעניות יותר של הפקולטה להנדסת חשמל. התובע סיים לימודיו וכיום עובד, כאמור כמהנדס תעשייה וניהול.

   טענות הצדדים

5. התובע טוען כי כל אחת מן הנכויות שנגרמו לו היא תפקודית וכי שיעור הגריעה מכושר השתכרותו הוא כשיעור הנכות הרפואית המשוכללת – 35%. הוא מוסיף וטוען כי בעקבות התאונה נאלץ לבטל את לימודי הנדסת החשמל וללמוד הנדסת תעשיה וניהול, שהוא מקצוע קל יותר אולם השכר בו נמוך יותר משמעותית. הוא מבקש אפוא כי הפסדיו יחושבו בהתאם לשכרם של מהנדסי חשמל העומד, על-פי חוות-דעת שהגיש, על 17,100 ₪ בתחילת דרכם ועל יותר משילוש השכר הממוצע במשק במרבית שנות העסקתם. התובע מבקש ראשי נזק נוספים כמו החזר על הפסדים שנגרמו לו משום שנאלץ לבטל חוזה לשכירת דירה, הפסדי השתכרות לעבר ועוד, והוא סבור כי סך נזקיו עומד על 2,931,083 ₪, לפני ניכויי מל"ל. התובע מציין כי אין לנכות את תגמולי המל"ל במלואם, שכן סכומים שקיבל בגין נסיעות, שכר דירה וטיפולים אינם מהווים גמלאות בנות ניכוי.

6. הנתבע משיב כי לתובע נגרמו נכויות נמוכות ששתיים מהן (הצלקת וההפרעה בלעיסה) כלל אינן משפיעות על התפקוד, ולכן מציע כי הנכות התפקודית תועמד על 10%. הנתבע חולק על דרישותיו של התובע בנוגע לשכר ועל חוות הדעת שהגיש, וסבור כי יש לחשב את הפסדי השכר לעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק. הנתבע ער לכך ששכרו של מהנדס גבוה מן השכר הממוצע במשק, אך סבור שיש לשקלל את האפשרות שהתובע יפוטר בגיל 45 ולא ישוב למעגל העבודה, ולכן מציע שכר נמוך יותר. הנתבע חולק על דרישותיו להשבת הוצאות שנגרמו לו, שכן מדובר בתאונת עבודה והתובע זכאי להחזר מהמל"ל. הנתבע טוען כי יש לנכות את מלוא תגמולי המל"ל ששולמו, וכשהוא מוסיף לכך תשלום תכוף והוצאות שנפסקו הוא מגיע למסקנה כי התביעה נבלעת וכי התובע יצא נשכר כלכלית מהתאונה ולכן אינו זכאי לפיצוי כלשהו.

7. בבית-המשפט העידו התובע, ושתי מגישות חוות-הדעת בשאלת השכר – גב' מיכל מילוא מטעם התובע וגב' טלי עצמון מטעם הנתבעת.

   הנכות התפקודית