ת"א 1788-01-14 עירית רמת השרון נ' מקלר ואח'

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל התיישנותה.

רקע

1. עילתה של התובענה היא רשלנות מקצועית נטענת של הנתבעים, רואה חשבון (להלן: "הנתבע") ועורכת דין (להלן: "הנתבעת") במקצועם. הרקע לטענות התובעת הוא טיפול הנתבעים בתובענה אשר הוגשה ביום 14.11.02 כנגד מדינת ישראל וגופים נוספים בשם 64 ספקי ומפיקי מים, בהם התובעת, במסגרת ת.א. 4350/02 בבית המשפט המחוזי בירושלים (להלן: "תביעת ספקי המים").

2. במסגרת תביעת ספקי המים התבקש סעד הצהרתי, כי התאגיד "קרן האיזון לדמי מים" (להלן: "קרן האיזון") שהוקם מכח הוראות חוק המים, תשיט – 1959 (להלן: "חוק המים") פעל בניגוד להוראות חוק המים, כפי שעמדו בתוקף בתקופה הרלוונטית לתביעה. הטענה המרכזית שעמדה בבסיס תביעת ספקי המים התבססה על העובדה שבקרן האיזון, עם סגירתה בשנת 1999, נצברו עודפי גבייה, המתייחסים לגבייה שנעשתה בשנים 1992 – 1998. עודפים אלו, כך נטען, היה על הקרן להשיב לספקי ומפיקי המים, כל אחד על פי חלקו בקרן, ולא להותירם באוצר המדינה. אין חולק כי הרעיון להגשת תביעת ספקי המים הוא רעיון שעלה במשרדו של הנתבע, אשר פנה הן לנתבעת, על מנת שתשתף עמו פעולה בכל הנוגע לטיפול המשפטי בתביעה, והן לספקי ומפיקי מים שונים בהצעה להצטרף כתובעים בתביעה. הנתבעים החליטו כי תוגש תביעה לסעד הצהרתי ולא תביעה כספית, כיון שהזכות של כל תובע לקבל החזר כספי מקרן האיזון הייתה תלויה בבדיקה יחסית של זכותו ביחס לזכויות כלל מפיקי המים (למעלה מ – 1000 מפיקי מים) ומידע זה לא היה נגיש. בהעדר מידע סברו הנתבעים כי יש ליצור מתווה, שיחייב המדינה למסור נתונים, מהם ניתן יהיה ללמוד מהי זכותו של כל תובע לקבל עודפים, אם בכלל, ומה שווי הזכות. כל אחד מהתובעים חתם על הסכם שכר טרחה עם הנתבעים ועל ייפוי כח לנתבעת. גם התובעת חתמה על הסכם וייפוי כח כאמור ביום 29.5.02, באמצעות היועץ המשפטי שלה דאז, עו"ד יצחק גלאור, והגזברית דאז, הגב' אורית פפר. כל תובע לא נדרש להשקיע השקעה כלשהי או לשלם תשלום כלשהו לצורך הגשת התביעה. שכר הטרחה לנתבעים היה אמור להיות על בסיס אחוזים מההצלחה בתביעה בלבד.

    

3. לאחר הגשת תביעת ספקי המים הגישה המדינה בקשה לסילוקה על הסף. הטעם העיקרי לבקשה היה, כי מדובר בתביעה כספית לכל דבר ועניין, מה שמחייב כימות הסעד הכספי הנתבע עבור כל תובע ותשלום אגרה מתאימה. ביום 19.2.04 התקיים דיון בבקשה. בתום הדיון ניתנה החלטה על פיה התבקשו התובעים לבחור אחת מהאפשרויות: מתן החלטה בבקשה לסילוק על הסף; תיקון התביעה והפיכתה לתביעה כספית או מחיקת התביעה והגשת תביעה חדשה תחתיה. הנתבעת הודיעה, בהמשך, כי מבוקש להמשיך הדיון בתיק על פי המתכונת בה הוגשה התביעה וכי נדרשת החלטת בית המשפט בבקשה לסילוק על הסף.

    

4. ביום 19.4.04 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים המורה על מחיקת תביעת ספקי המים על הסף. טענות המדינה התקבלו ונקבע כי יש להגיש תביעה כספית ולא תביעה לסעד הצהרתי. נקבע כי אם תוגש תביעה כספית חדשה בתוך ארבעה חודשים לא תיחשב התקופה עד הגשת התביעה החדשה לעניין התיישנות. התובעים בתביעת ספקי המים חויבו בהוצאות בסך 10,000 ₪, ששולמו על ידי הנתבע.

    

5. במסגרת כתב התביעה דנן טוענת התובעת כי הנתבעים התרשלו כלפיה במסגרת טיפולם בתביעת ספקי המים. הטענה העיקרית היא כי הנתבעים לא עדכנו אותה בהתפתחויות שהיו בתביעת ספקי המים ובכלל זה לא הביאו לידיעתה את החלטת בית המשפט מיום 19.4.04 בדבר מחיקת התביעה על הסף ואת העובדה שטיפולם בנושא הופסק. עוד טוענת התובעת כי היה על הנתבעים לפעול להגיש תביעה כספית חדשה במועד שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים. התובעת טוענת כי בשל אי עדכונה כאמור נמנע ממנה להגיש תביעה כספית חדשה ונשללה ממנה האפשרות לזכות בהשבת סכומי עתק המגיעים לה מקרן האיזון. התובעת טוענת כי הנזק שנגרם לה נאמד בסכום של כ - 15 מיליון ש"ח. היא העמידה תביעתה לצרכי אגרה על סך 5 מיליון ש"ח. התובעת טוענת, כי עובדות כתב התביעה המבססות את עילתה התבררו לה רק בשנת 2009. מוסיפה התובעת וטוענת כי רשויות מקומיות אחרות, אשר יוצגו על ידי גורמים אחרים, הצליחו לקבל החזר תשלומים מקרן האיזון, במסגרת תביעה אחרת שהוגשה כשנה קודם לכן, בת.א. 3535/01 בבית המשפט המחוזי בירושלים (להלן: "תביעת 2001").