המוסד לביטוח לאומי נ' עליימי ואח'

1.התובע (להלן "המל"ל") הגיש כנגד הנתבעים תביעה לשיבוב על סך של 1,033,036 ₪, בגין גמלאות ששולמו למר ו.ח. (להלן "הנפגע") עקב פציעתו בתאונת עבודה שארעה ביום 22.8.2004. 

נטען, כי ביום 22.8.2004 עסק הנפגע יחד עם עובד נוסף בציפוי אבן ושיש באתר עבודה בנהריה. השניים ניצבו בסל שהורם במנוף של רכב, אשר בוטח על ידי הנתבעת. הסל נשמט, השניים נפלו מגובה של ונגרמו להם נזקי גוף.

2. הנפגע הגיש תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן "חוק הפיצויים") כנגד מבטחת הרכב (להלן "הפניקס"), במסגרת ת.א. 1179/05 (שלום-טבריה). בית משפט השלום קבע בפסק דינו החלקי מיום 23.10.2008, כי מדובר בתאונת דרכים, כהגדרת מונח זה בחוק הפיצויים. בהמשך, ביום 10.2.2012, ניתן על ידי בית משפט השלום פסק דין משלים בעניין הנזק.

הפניקס ערערה על פסק הדין בפני בית המשפט המחוזי בנצרת, במסגרת ע"א 13856-03-12. בית המשפט המחוזי קבל את הערעור וקבע בפסק דינו מיום 4.10.2012, כי הארוע אינו מהווה תאונת דרכים, מאחר והנפילה לא ארעה עקב ניצול הכח המכני של כלי הרכב. בית המשפט המחוזי החזיר את התיק לבית משפט השלום, על מנת שידון בבקשתו של הנפגע לתקן את תביעתו. הנפגע לא בקש לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בסופו של דבר, דחה בית משפט השלום את הבקשה לתיקון כתב התביעה.

3.המל"ל טען, כי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וכי ועדות רפואיות קבעו, כי הנפגע סובל מנכות צמיתה משוקללת בשיעור של 53% לצמיתות, כולל הפעלת תקנה 15. המל"ל טען, כי שלם לנפגע דמי פגיעה בסך של 12,300 ₪ וכי סכומי הקצבאות ששולמו לידי הנפגע ואשר ישולמו לו בעתיד, מסתכמים לסך של 1,050,000 ₪.

המל"ל טען, כי הארוע מהווה תאונת דרכים, כהגדרת מונח זה בחוק הפיצויים. לפיכך, עתר להורות לפניקס לשפותו בגין הסכומים ששלם לנפגע, מכח סעיף 383 לחוק הביטוח הלאומי ולחילופין, מכח הסכם רב השנים שנכרת בין הצדדים, ואשר בוטל ביום 14.11.2009.

אעיר, כי לאור פסק הדין שניתן ברע"א 8354/11 המוסד לביטוח לאומי נגד ארטון חנין (19.4.2012), אישר ב"כ המל"ל כבר בהודעתו מיום 23.4.2012, כי על המקרה דנן חלות הוראות הסכם רב השנים, אשר בוטל לאחר ארוע התאונה נשוא התביעה, וצמצם את עילת התביעה לעילה החוזית בלבד, שמשמעה שיפוי בסך של 80% בלבד מסכום הדרישה (בהנחה שמדובר בתאונת דרכים).

עוד אעיר, כי תביעתו המתוקנת של המל"ל כנגד הנתבע מס' 1, בעילה הנזיקית, נדחתה בהתאם להסכמת הצדדים, בפסק דין חלקי שניתן ביום 25.11.2013.

4.הפניקס התגוננה מפני התביעה וטענה, כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות ולחילופין, בשל שיהוי בהגשתה. בנוסף, טענה הפניקס, כי דין התביעה להידחות מחמת מעשה בית - דין, לאור קביעת בית המשפט המחוזי בנצרת, לפיה הארוע אינו מהוה תאונת דרכים.