ז' נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ

מבוא

בפניי בקשת התובעת למינוי מומחים רפואיים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן - חוק הפלת"ד) והתקנות שהוצאו מכוחו.

התובעת, ילידת 5.3.80, נפצעה ביום 29.9.13 בתאונת דרכים עת הרכב זו נהגה התנגש ברכב אחר.

התובעת עתרה למינוי מומחים בתחום האורתופדי והנפשי ובהמשך צמצם ב"כ את העתירה למישור הנפשי בלבד.

טענות הצדדים

התובעת טוענת כי בעקבות התאונה סובלת מנזק גוף בתחום הנפשי הקשור סיבתית לתאונה וכי יש במסמכים הרפואיים שהוצגו על ידה כדי לבסס ראשית ראיה לקיומה של נכות בתחום הרפואי המבוקש.

הנתבעת, בתגובתה לבקשה ובטיעון המשלים בעל פה, התנגדה למינוי המומחה שהתבקש אם בשל היעדרה של ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות ורצף טיפולי בתחום במסמכים הרפואיים שצורפו ואם בשל היעדר קשר סיבתי בין התאונה ובין הנכות הנטענת.

עוד נטען כי התלונות המשויכות לתאונה מקורן במצבה הבריאותי של התובעת עובר לתאונה וכי יש להמתין לקביעת המל"ל בענין נכותה של התובעת בתחום זה על מנת למנוע הוצאות מיותרות וקביעות סותרות.

לעמדת התובעת הרי שאין עילה שבדין או בהלכה הפסוקה המצדיקה עיכוב מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתיק המתנהל על פי חוק הפלת"ד בשל היעדר קביעת המל"ל.

מינוי מומחים רפואיים בתביעות על פי חוק הפלת"ד - כללי

בתביעות המתבררות על פי חוק הפלת"ד הדרך היחידה העומדת בפני התובעת להוכיח קיומה של נכות עקב תאונת הדרכים או כל צורך רפואי ושיקומי אחר הינה באמצעות חוות דעת של מומחה/ים רפואיים המתמנים על ידי בית המשפט.

ההסדר החקיקתי הקיים בתחום זה מחייב את בית המשפט לנקוט באמת מידה מקלה ומרחיבה בבואו לדון בבקשה למינוי מומחים רפואיים מאחר ודחיית בקשה למינוי מומחה בתחום מסוים כמוה כדחיית התביעה או חלקה ביחס לנכות הנטענת בתחום זה. עוד נקבע כי יש לנקוט משנה זהירות ובמקרים בהם מתעורר ספק מוטב למנות מומחה רפואי, וככל שיסתבר כי המינוי אכן היה מיותר אזי ניתן יהיה לחייב את התובע לשאת בעלות שכר טרחתו.