ת"א 17831-01-12 פ' נ' הפניקס חברה לבטטוח בע"מ ואח'

התובעת, ילידת 11.6.59, נפגעה בתאונת דרכים ביום 27.1.10. אין מחלוקת בשאלת חבות הנתבעים לפצות את התובעת בגין נזקי גוף שנגרמו לה עקב התאונה. המחלוקות בין הצדדים מתמקדות בסוגיות הנוגעות לנכות הרפואית שנקבעה לתובעת וגובה הפיצוי לו היא זכאית.

הנכות הרפואית

פרופ' גדעון מן מונה, בהסכמת הצדדים, כמומחה מטעם בית המשפט לצורך בדיקת התובעת בתחום האורתופדיה (להלן: המומחה). המומחה קבע כי לתובעת נכות צמיתה עקב התאונה בשיעור של 10% בגין פגיעה בעמוד שדרה צווארי לפי מחצית סעיף 37(5)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל) וכן נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין פגיעה בכתף ימין לפי סעיף 41(4)ג' וסעיף 39(3) (מתואמים) לתקנות המל"ל. המומחה ציין כי בבדיקת התובעת מצא הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי וכאבים והגבלה קלה בתנועות כתף ימין.

המומחה הוזמן לחקירה על חוות דעתו על ידי הנתבעים. בחקירתו עמד המומחה על מסקנותיו כפי שנקבעו בחוות דעתו. הנתבעים חולקים על קביעות המומחה. לטענתם הנכות שנקבעה לתובעת בכתפה אינה קשורה לתאונה אלא נובעת ממצבה הרפואי עובר לתאונה, המכונה "פולימיאלגיה", המתבטא בכאבי שרירים ומאופיין בכאבים וקשיחות בשרירים. כמו כן נטען על ידם כי לא היה מקום לקבוע לתובעת נכות בכתף ימין בהעדר ממצאים אובייקטיבים המצביעים על פגיעה טראומטית בכתף ונוכח עדות המומחה לפיה היא מפעילה באופן שווה את שתי הידיים. עוד טוענים הנתבעים שלא היה מקום לקבוע לתובעת נכות בשיעור 10% בצוואר רק על סמך בדיקה קלינית שערך לה המומחה, אשר אינה עולה בקנה אחד עם ממצאי בדיקות שנערכו לה על ידי רופאים אחרים שטיפלו בה, ובהעדר ממצא אובייקטיבי בצילומי הדמיה התומך בכך.

לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחה ושמעתי את עדותו, מצאתי כי הסבריו מקובלים עלי ואין עילה לסטות ממסקנותיו. אציין בתמצית כי המומחה הבהיר בעדותו שלא נעלם מעיניו עברה הרפואי העשיר של התובעת, ובעיקר ביקוריה התכופים, כמעט יומיומיים, במרפאה. חרף האמור, צוין על ידו כי בתיעוד הרפואי הרב שסקר לא נמצא כמעט עדות לכאבים בצוואר או בכתף ימין (עמוד 3 לפרוטוקול שורות 18-20). כמו כן, אף שהמומחה לא שלל כי קשר בין הפולימיאלגיה ממנה סובלת התובעת למצבה בכתף ובצוואר הוא אפשרי, להערכתו אין זה המצב בעניינה (עמוד 9 לפרוטוקול שורה 24). אוסיף, כי בהעדר אינדיקציה לאי שיתוף פעולה של התובעת, יש לייחס חשיבות רבה לממצאי הבדיקה הקלינית של המומחה. אף הטענה לפיה מגבלות תנועה לא נמצאו על ידי רופאים אחרים אשר בדקו את התובעת אין די בה כדי להצדיק סטייה מקביעותיו של המומחה אשר התבססו על בדיקה שערך לה. נוכח האמור, אני קובעת כי לתובעת נכות רפואית משוקללת בשיעור של 14.5% עקב הפגיעה בתאונה.

הנזק

התובעת היתה בת 51 עת נפגעה בתאונה. כיום היא בת 55 שנים ושישה חודשים. התובעת עלתה ארצה בשנת 1991, ומאז היא עובדת כפועלת במפעלים שונים. משנת 2008 היא עובדת כפועלת בפס יצור במפעל "ארומה" בבית שמש בו מייצרים את המוצרים המגיעים לסניפים.

כאב וסבל

כמוסכם על הצדדים, אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 21,700 ₪.