ת"א 17793-03-09 דגן נ' מדינת ישראל

1.התובעת הינה ילידת 1948 ועתרה בתביעה זו לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה אגב עבודתה כמורה להתעמלות אצל הנתבעת, החל משנת 1970 ועד ליום 31/08/2007.

טענות התובעת

2.התובעת טוענת, כי בשל העובדה שעבודתה היתה כרוכה בחשיפה ממושכת לשמש, התפתחה אצלה מחלת סרטן העור. לדידה, האחריות לפיצויה בגין נזקיה הנטענים, מוטלת על הנתבעת בשל רשלנותה הבלעדית ובשל הפרת חובות חקוקות על ידה.

לטענת התובעת, הנתבעת התרשלה בכך שלא סיפקה אמצעים או כלים שיש בהם כדי להבטיח את התובעת מפני הסכנה הנ"ל, לרבות אמצעי הגנה מפני קרינת השמש ומקום עבודה מוצל.

עוד נטען, כי הנתבעת לא דאגה לבצע לתובעת בדיקות תקופתיות, הנהיגה שיטת עבודה פסולה, לא דאגה לפיקוח וסביבת עבודה בטוחה ולא הדריכה את התובעת על הסכנות הצפויות בחשיפה ממושכת לקרני השמש, ועל דרכי ההתגוננות והמניעה.

3.התובעת טוענת, כי בעקבות התאונה נותרה מוגבלת בתפקודה היומיומי הכללי וכן בכושר השתכרותה. לגרסתה, היא נאלצה לפרוש מעבודתה עקב נזקי הגוף הנטענים שנגרמו לה.

מטעם התובעת הוגשה חוות דעת רפואית בתחום הכירורגיה הפלסטית של ד"ר דביר (להלן: "מומחה התובעת"). מומחה התובעת קבע בחוות דעתו מיום 07/11/08, כי כתוצאה מתנאי עבודה וחשיפתה המרובה לשמש, נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 20% (בשל מחלת העור ממנה היא סובלת).

טענות הנתבעת

4.הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה בהעדר אחריות מצידה לנזקיה הנטענים של התובעת.

לגרסתה, הסכנה והנזקים הכרוכים בחשיפה לקרני השמש היו ידועים לכל כבר בשנות השבעים (תחילת עבודתה של התובעת). בנוסף, התובעת קיבלה הדרכות והוצאו חוזרים ספציפיים של מנכ"ל משרד החינוך לעניין זה. עוד נטען, כי ייתכן והנזקים הנטענים נגרמו לתובעת כתוצאה מחשיפה לשמש מחוץ לשעות עבודתה, ועל כן לא הוכח קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לתנאי העבודה של התובעת.

עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת פרשה מעבודתה עקב רצונה לפרוש לגמלאות ולא עקב נזקי הגוף הנטענים.

בנוסף טוענת הנתבעת, כי התובעת לא לקתה במחלת סרטן העור.