ת"א 17789-02-15 ארסלאן נ' לביטוח בע"מ ואח'

בתיק זה ניתן פסק דין בהעדר הגנה, המחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי לתובעת.

הבקשה המונחת בפניי היא בקשה לביטול פסק הדין, אשר ניתן ביום 29.6.15.

כתב התביעה הוגש בחודש פברואר 2015. בתאריך 12.3.15 הגישה התובעת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה ובתאריך 12.5.15, הגישה בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 17.3.15, תצהיר לאימות נזקיה.

בהמשך, הגישה ביום 22.6.15 בקשה למתן פסק דין על יסוד התצהיר וכאמור, ביום 29.6.15 ניתן פסק הדין מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים המפורטים בפסק הדין.

לטענת הנתבעים, העותרים לביטול פסק הדין הן משיקולי צדק והן משיקול דעת בית המשפט, תביעה זו הוגשה לראשונה בתאריך 19.1.14 אך נמחקה בחודש ספטמבר 2014 מחוסר מעש.

הליך זה הנוכחי, אשר נפתח ביום 8.2.15, הוגש על ידי התובעת בלי ייצוג ומסירת כתב התביעה נעשתה למשרדי "אגד" בלבד בלא שבוצעה מסירה לנתבעים 1 ו- 3.

כתב התביעה, אשר הומצא כאמור, לנתבעת 2 בלבד, נמסר על ידה לב"כ נתבעת 1 והלה פנה אל ב"כ התובעת, אשר ייצג את התובעת במסגרת ההליך הראשון וביקשו ארכה להגשת כתב הגנה ואף הוצעה לו פשרה בתיק. חרף מספר פניות של ב"כ הנתבעת 1, לא נתקבל כל מענה. לטענת הנתבעים, אין המדובר בזלזול שהפגינו, אלא דווקא בניסיונות להידברות עם ב"כ התובעת.

לגוף התביעה, טוענים הנתבעים כי התביעה התיישנה, שכן עסקינן באירוע מיום 25.10.07 ואילו התביעה הוגשה רק בחודש פברואר 2015, כשבע שנים וארבעה חודשים לאחר היווצרות העילה. לעניין זה הוסיפו הנתבעים וטענו כי אין במשך ניהולו של ההליך הקודם כדי להאריך את תקופת ההתיישנות, שכן ההליך הקודם נמחק בשל חוסר מעש מצד התובעת ואין בהליך שנמחק מחוסר מעש כדי להאריך את תקופת ההתיישנות.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי נהג האוטובוס אשר בו , לטענת התובעת, נפגעה, כלל אינו מכיר את האירוע וגם פניית התובעת לבית החולים היתה רק יום למחרת האירוע הנטען. גם אישור המשטרה מעיד על כך שהתובעת פנתה למשטרה רק חמישה חודשים לאחר האירוע ומועד הגשת התביעה, גם זו הקודמת, באיחור ניכר, מכשיל גם הוא את בירורה.

הנתבעים הוסיפו וטענו כנגד הסכומים שנפסקו לתובעת במסגרת פסק הדין ועתרו, על יסוד מכלול הטענות, לביטול פסק הדין.

התובעת טענה, בתגובה, כי כתב התביעה הומצא כדין הן לנתבעת 1 והן לנתבעת 2.

התובעת הוסיפה וציינה כי אינה מיוצגת בהליך על ידי עורך הדין שייצגה בהליך הקודם ועל כן לא ברור לה מדוע נעשו פניות לעורך דין, לכאורה, בטענה למו"מ עימה.

התובעת טענה כי גם לשיטת הנתבעים, הומצא כתב התביעה גם לנתבעת 1, שהרי מטענותיה עולה כי הנתבעת 2 המציאה לה את כתב התביעה והיא היתה מודעת לקיומו ואף פנתה בבקשות לארכה להגשת כתב הגנה.

התובעת טענה כי התנהלות הנתבעים אשר לא טרחו לפנות בבקשות מתאימות לבית המשפט ולא הגישו במועד כתב הגנה, מצביעה על זלזול ועתרה לדחיית הבקשה תוך חיוב בהוצאות.