ת"א 17699-06-13 לוין נ' א.נ. ארניל בע"מ ואח'

1.תביעה כספית שיסודה בחוב נטען בגין עבודות נגרות שביצע התובע עבור מספר חנויות לממכר תכשיטים של הנתבעת 1 ("הנתבעת"). הנתבע 2 הוא הבעלים של הנתבעת.

2.התביעה הוגשה בגין ארבע עבודות, כדלקמן:

2.16 ארונות ויטרינה ניידים לחנויות שונות לפי הזמנה, בסך 12,474 ₪ (נומינלי).

2.2עבודות נגרות עבור חנות בבני ברק לפי הזמנה, בסך 232,000 ₪ (נומינלי).

2.3עבודות נגרות עבור חנות בבאר שבע לפי הזמנה, בסך 335,558 ש"ח (נומינלי).

2.4עבודות נוספות עבור שתי החנויות הנ"ל, לפי רשימה, בסך 25,038 ₪ (נומינלי).

3.התובע טוען שכל העבודות בוצעו בהתאם ולפי הזמנת הנתבעים ונמסרו להם, אך הנתבעים לא שילמו תמורתן, למעט סכום של 200,000 ₪ ששולמו ב – 8 שיקים על סך 25,000 ₪ כל אחד, על חשבון התמורה המגיעה לתובע בגין עבודות הנגרות עבור החנות בבני ברק. לטענת התובע הנתבעים נותרו חייבים לו סכום של 457,834 ₪ נכון למועד הגשת התביעה, ולאחר שדרישותיו לתשלום החוב לא נענו, הוגשה התביעה.

4.הנתבעים כופרים בחוב ומכחישים את מלוא הטענות. הנתבעים מדגישים את השיהוי הרב בהגשת התביעה, כאשר התביעה הוגשה בשנת 2013, והיא מתייחסת לעבודות שבוצעו בשנים 2009 – 2010.

הנתבעים טוענים שהסכומים להם טוען התובע אינם סבירים, הם גבוהים בהרבה מהנהוג והמקובל, הם מעולם לא סוכמו בין הצדדים, והתובע אינו תומך טענותיו במסמכים כלשהם. לטענתם, הסכום של 200,000 ₪ ששולם לתובע בשמונה שיקים, היא התמורה שסוכמה בין הצדדים עבור עבודות הנגרות בשתי החנויות ולא רק עבור החנות בבני ברק כטענת התובע. התביעה בגין 6 ויטרינות מוכחשת והנתבעים טוענים שעבודות אלו לא בוצעו מעולם. גם התביעה בגין עבודות נוספות אינה מבוססת, והיא מהווה כפל תביעה או שהיא מתייחסת לעבודות שהתובע כלל לא ביצע.

ובכל מקרה, דין התביעה נגד הנתבע 2 להידחות בהעדר עילה לחבות אישית.

5.לטענות אלו משיב התובע וטוען שלא היה כל שיהוי בהגשת התביעה, הצדדים שוחחו ביניהם והנתבעים שבו וטענו שיש ליישב את המחלוקות בין הצדדים בהידברות. התובע חולק על כך שהסכום של 200,000 ₪ שולם עבור שתי החנויות, וטוען שהמועדים בהם בוצעו העבודות שוללים טענה זו. לטענתו אין לקבל את הטענה שהמחירים גבוהים, מאחר ואלו המחירים שסוכמו.