חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

ת"א 17645-03-14 רוטביין ואח' נ' פרץ ואח'

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום עכו
17645-03-14
27.12.2015
בפני השופטת:
דנה עופר

- נגד -
התובעים:
1. מיקה רוטביין
2. אסי רוטביין

עו"ד ג' יעקב
הנתבעים:
1. גבריאל פרץ
2. איל אהרונוביץ

עו"ד א' בנישתי
פסק דין
 

 

תביעה כספית שעניינה תשלום דמי שכירות ראויים וכן פיצוי בגין נזק נטען לנכס מקרקעין והוצאות נוספות.

 

הרקע והעובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. התובעים הם המחזיקים והזכאים להירשם כבעלי זכויות חכירה בשתי יחידות מגורים, המצויות בשביל הרימון 4 נהריה וידועות כגוש 18209 חלקה 337 (מגרשים 1 ו-2) (להלן: "הנכס"). זכויות אלו רכשו התובעים על פי הסכם מכר מיום 27.2.12 בינם לבין סוזאנה ואריק לוין, אשר קיבלו את הזכויות בנכס מאביהם, מייקל לוין (להלן: "לוין").

 

2.הנתבעים 1 ו-2 היו השוכרים של שתי היחידות דלעיל, והם התגוררו בהן במשך שנים רבות בהתאם להסכם בינם לבין לוין.

 

נתבע 1 התגורר בנכס החל משנת 1986 ונתבע 2 משנת 1982. גודלה של כל יחידה היה במקור כ-30 מ"ר ובמהלך השנים שבהן שכרו הנתבעים את הנכס מלוין, הם הרחיבו אותו כך ששטחו גדל מ-60 מ"ר ל-150 מ"ר (לשתי היחידות יחד).

 

3.לאור מכירת הזכויות בנכס לתובעים, נתבקשו הנתבעים לפנות אותו. תחילה התבקשו לעשות כן על ידי לוין, ובהמשך – על ידי התובעים. משסירבו הנתבעים לפנות את הנכס, בטענה לזכות דיירות מוגנת, הגישו התובעים תביעת פינוי בבימ"ש השלום בנהריה (47453-05-12).

 

פסק הדין בתביעת הפינוי ניתן ביום 12.5.13 (כב' השופטת ע' וינברגר). במסגרתו דחה ביהמ"ש את טענת הנתבעים לדיירות מוגנת, אשר קמה להם, לטענתם, מכוח הבטחה שנתן להם לוין להתגורר בנכס לכל ימי חייהם. כך גם דחה ביהמ"ש את טענתם החלופית של הנתבעים, כי יש לראות את ההשקעה שהשקיעו בנכס, כאשר הגדילו את שטחו כאמור לעיל, כחלף דמי מפתח, המקנה להם זכות לדיירות מוגנת בנכס. טענה חלופית נוספת שהעלו הייתה לקיומה של רשות בלתי הדירה במקרקעין, ואף טענה זו נדחתה על ידי ביהמ"ש.

 

בין היתר קבע ביהמ"ש בפסק דינו, על פי עדותו של לוין שהייתה אמינה עליו, כי הנתבעים התגוררו בנכס כנגד תשלום דמי שכירות נמוכים במיוחד, בשל רצונו הטוב של לוין, וכי בניגוד לטענתם לא ניתנה להם כל הבטחה להתגורר בנכס לכל ימי חייהם. עוד נקבע בפסק הדין, כי לוין לא ידע על תוספות הבנייה שביצעו הנתבעים בתחילת שנות התשעים, וכי תוספות אלו בוצעו על ידי הנתבעים עצמם, ביד חובבנית, ללא היתר בנייה, ואין להן כל ערך כלכלי.

 

 בהתאם הורה ביהמ"ש לנתבעים לפנות הנכס.

 

על פסק דין זה הגישו הנתבעים ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 53298-06-13). בפסק הדין שניתן ביום 5.11.13 נדחה הערעור בהסכמת הנתבעים, ובית המשפט הורה על פינוי הנכס עד ליום 19.11.13.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


כתבות קשורות

חזרה לתוצאות חיפוש >>