ת"א 17564-05-13 נ ואח' נ' אלעזאזמה ואח'

לפניי בקשת הנתבעת 2 להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) בנוגע לפגיעת התובעת בתאונת דרכים מיום 12.7.2011 במסגרת הבקשה עתרה הנתבעת למינוי מומחה בתחום האורטופדיה לבחינת מצבה הרפואי של התובעת.

סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן- "החוק"), תשל"ה - 1975 קובע:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו."

ההלכה הפסוקה קובעת כי סעיף 6ב לחוק הפיצויים נועד בעיקרו של דבר לפטור את בית המשפט מהליך מתמשך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות של הנפגע (בר"ע 309/86 אררט חברה לביטול בע"מ נ. אזולאי, פד"י מ(4) 690, 701). לתכלית הדיונית מצטרפת גם הנמקה נוספת של צדק מהותי. החלת אותה דרגת נכות, אשר נקבעה על-ידי המל"ל בתביעה שהוכרה על ידו כתאונת עבודה, גם בתביעה שמתבררת בבתי המשפט, עשויה לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית (רע"א 4484/06 רינה מור נ. אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 19.9.06). עם זאת, סייפא סעיף 6ב, מאפשרת לבעל דין לבקש מבית המשפט להתיר לו הבאת ראיות לסתירת קביעת המל"ל, כפי שמבקשת הנתבעת במקרה דנא.

לבית המשפט נתונה הסמכות להתיר הבאת ראיות כאשר בהחלטת ועדת המל"ל נופל פגם מהותי, דוגמת תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעיים (בר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ. "רותם" חברה לביטוח בע"מ פד"י לט (4) 505). החלטה מעין זו תבוא בנסיבות יוצאות דופן וחריגות (בר"ע 721/85 סלע נ' פתייה, פד"י לט(4) 839; רע"א 2808/04 מדינת ישראל נ' מזרחי, תקדין-עליון 2005 (2) 2968), דוגמת התגלותן של עובדות חדשות שלא עמדו בפני הוועדות הרפואיות של המל"ל (רע"א 4045/01 אדרי נגד איתן, דינים עליון סב 768). כך גם מקום בו חל שינוי משמעותי במצב הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי המל"ל ועד לדיון בבית משפט, מקום בו נמצא כי בהחלטת המל"ל קיים חסר משמעותי, כגון העדר התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין המצב הנוכחי של הנפגע.

עוד נקבע, כי תהא נטייה להיעתר לבקשה מקום בו בפני ועדת המל"ל לא הונח חומר מהותי, כגון מסמכים באשר למצב בריאותי של הנפגע שקדם לתאונה. (רע"א 4045/01 אלברט אדרי נ. איתן חב' לביטוח בע"מ לא פורסם, ניתן ביום 18.11.01), רע"א 6812/06 ניקול תייר נ. ויקטור אטיה ואח' לא פורסם, ניתן ביום 20.2.07), א. ריבלין, תאונת הדרכים- סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שלישית 1999), עמ' 504).

בענייננו, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בשים לב למגמת הפסיקה החלטתי להיעתר לבקשה.

ועדה רפואית ראשונה במל"ל מיום 17.5.2012 קבעה כי לא נותרה לתובעת נכות, בעוד ועדה רפואית לעררים במל"ל מיום 9.10.2012 קבעה כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 15%. ברי כי מדובר בפער שאינו מבוטל וכי לא הובהרו הטעמים לקביעת שיעור הנכות השונה. הוועדה הרפואית לעררים קבעה נכות בגין פגיעה בכתף ימין וציינה כי אין בידיה ממצאים בבדיקה עובר לתאונה, כדלקמן: "מבחינת כתף ימין מאחר ואין בידנו ממצאים בבדיקה טרם התאונה הנ"ל למרות שהמערערת ציינה כי ידוע על קרעים בגידים אשר לא הפריעו לתפקודה בעבר הוועדה קובעת נכות בשיעור 15% לפי סעיף 41- 4 ב' הוועדה מציינת כי בתיקה הרפואי מצוינים תלונות ופניות על כאבים בכתפיים אולם לא ציינה מגבלת תנועה בכתף ימין ולכן הוועדה סבורה שאין מקום לניכוי מצב קודם".

ואולם הנתבעת הפנתה לתיעוד רפואי מעברה של התובעת לפיו סבלה ממגבלות תנועה בכתף ימין.

אף שניכר כי מדובר בפגיעות או תלונות משמעותיות, לא ברור מהמצוין בדו"ח הוועדה הרפואית לעררים, האם היה בפניה חומר רפואי מהותי אליו הפנתה הנתבעת לרבות תיעוד רפואי עוד מהשנים 1984, 1995 ו-2007 לפיו התלוננה התובעת על כאבים בכתף ימין והגבלה בטווח התנועה.

אמנם אין בפער בקביעת שיעור הנכות כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור, אולם במכלול הנסיבות ובכלל זה, בשים לב לכך שהוועדה הרפואית לעררים לא נימקה את קביעתה לסטות מקביעת הוועדה הראשונה וכן לא פורט אם עמד בפני הוועדה לעררים התיעוד הרפואי הרלוונטי מעברה של התובעת ובהתחשב בפער בין הקביעות של הוועדות הרפואיות של המל"ל ובהתחשב בכך שבפני הועדה עמד המסמך הרפואי שערך ד"ר ראט מטעם התובעת, יש מקום להתיר הבאת ראיות לסתור (רע"א סהר נ. קדור מרזוק, לא פורסם, ניתן ביום 5.12.02).