ת"א 17521-09-15 עארף נ' מישיון סיקיוריטי בע"מ ואח'

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 מאפשרת לבית המשפט לצוות על התובע להפקיד ערובה לתשלום הוצאות הנתבע בהליך. בית המשפט ישתמש בסמכותו להורות על ערובה להבטחת הוצאות בעיקר בשני מקרים:

1.כאשר התובע מתגורר בחו"ל, מחוץ לתחום השיפוט, והנתבע יתקשה לגבות את ההוצאות.

2.כאשר התובע לא המציא את מענו בכתב (כדרישת תקנה 9(2) לתקנות).

אחת המטרות העיקריות להפעלת תקנה 519, היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים להצלחת התביעה קלושים.

זכות הגישה לבית המשפט עוגנה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו כזכות חוקתית שאינה ניתנת לערעור אולם לצד זכות זו, קיימת גם הזכות להיות מפוצה בהליכים שלא הייתה סיבה להגשתם.

על בית המשפט לאזן את זכותו של תובע לגישה לבית המשפט לבין החשש שהנתבע עלול לצאת בסיום ההליך המשפטי וידיו על ראשו, מאחר ותביעת התובע על פניה הוא תביעת סרק, יחד עם זאת, הסמכות לחייב תובע במתן ערובה תופעל במקרים חריגים בלבד (רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' ניב, פ"ד נד (2) 845)

בבואו לשקול אם להטיל ערובה על פי התקנה, את גובה הערובה וטיבה, על בית המשפט להביא בחשבון מספר שקולים תוך עריכת איזון ראוי ביניהם (רע"א 3601/04 ונצ'ון נ' מדינת ישראל לא פורסם, ניתן ביום 18.10.07).

אחד השיקולים לחיוב תובע בערובה על פי התקנה, הוא כאשר התובע מתגורר בחו"ל ואין בידיו נכסים בארץ מהם ניתן להיפרע. במקרה כזה תהא הנטייה לחייבו בערובה. עם זאת, היות התובע תושב חוץ אינו השיקול היחיד והמכריע לחיובם בערובה, ובמקביל יש לשקול גם את יכולתו הכלכלית; סיכויי התביעה; סכום התביעה ויתר נסיבות העניין (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים פ"ד נח(5) 865).

בעניינו, לטענת המשיב הוא תושב הולנד ונחשב לתושב חוץ לצורך תקנה 519 לתקנות.

באשר לבחינת סיכויי התובענה, אלה צריכים להיבחן, בשלב זה, על-פי האמור בכתבי הטענות.

הנתבעים טענו, כי לא ברור מה כוללת ירושת התובעים והאם יש להם כלל חלק במקרקעין, עניין שלא הוכרע ואינו בסמכותו העניינית של בית המשפט. לטענתם, התובע עותר לדמי שכירות מכוח ירושה ללא צווים לגביהם. בין הצדדים אף חילוקי דעות בנוגע לייפוי הכוח של התובע, שתרגום נוטריוני לו בשפה העברית הוגש רק על ידי הנתבעים ולטענתם ייפוי הכוח מתייחס לירושה מהאב ומהסב, ולא מהאם. משכך יש לנתבעים טענות היורדות לשורש העניין שנוגעות להיעדר עילה וחוסר סמכות עניינית.

בשלב זה ישנו קושי להעריך את סיכויי התובענה, ואלו אינם ברורים כלל וכלל מהטעם שאין בידי התובע פסק דין הצהרתי בנוגע לזכויותיו הקנייניות במקרקעין. משכך, במקרה דנא יש מקום לחייבם בהפקדת ערובה. התובע, תושב חוץ, לא הוכיח כי יש לו נכסים שניתן להיפרע מהם הנמצאים בתחום השיפוט של מדינת ישראל.

בנסיבות העניין, לאור ההלכה הנוהגת לעניין חיוב בהפקדת ערובה ועל מנת להעמיד את הנתבעים במצב הדומה למצב בו היו נתבעים על ידי תושב ישראל, הנני סבורה כי האיזון יישמר על ידי הפקדת פיקדון כספי או ערבות בנקאית בלתי מותנית בסכום של 30,000 ש"ח בקופת בית המשפט, שיערוב לתשלום הוצאות הנתבעים שיוטלו על התובע, אם תידחה תביעתו. הערובה תופקד עד ליום 5.2.2017.