ה"מ נ' עיריית אילת

התובעת, ילידת 1955, הגישה תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לה ביום 12.6.2012, לטענתה עקב נפילה בגין ליקוי במדרכה שבאחריות הנתבעת (להלן: "התאונה").

לנוכח פער משמעותי בין מומחי הצדדים, מינה בית המשפט מומחה אובייקטיבי מטעמו לבחון את הנזקים שנגרמו לתובעת בתאונה.

דר' איתמר אבנטוב, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובעת וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם בתאונה. מחוות הדעת עולה כי התובעת נחבלה ביד שמאל, שהיא יד דומיננטית, סבלה משבר בעצם הרדיוס ועברה שחזור ניתוחי. התובעת סבלה עוד קודם לתאונה מאסטמה ומפיברומיאלגיה. גם בתחום האורתופדי היו תלונות קודמות. עם זאת המומחה מצא כי קיימת החמרה במגבלות התנועה של יד שמאל ושל עמוד בשדרה המותני עקב התאונה. בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בגין החמרה בהגבלה בתנועת היד כתוצאה מהתאונה בשיעור של 7.5% בהתאם לפריט 41 (10) (ה) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956 ; נכות צמיתה בגין צלקת בשיעור של 10% בהתאם לפריט 75 (1) (ב) לתוספת לתקנות הנ"ל ; בנכות צמיתה בגין החמרה בהגבלה בתנועת עמ"ש מותני כתוצאה מהתאונה בשיעור של 7.5% בהתאם לפריט 37 (7) (ב) (חלקי) לתוספת לתקנות הנ"ל. עוד מצא המומחה כי יש לקבוע נכויות זמניות של 50% לתקופה של 2.5 חד' לאחר התאונה, ו- 30% לארבעה חודשים נוספים עד להתייצבות הנכות.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: באשר לחבות: התובעת טענה כי מדובר בבור פעור במדרכה בכניסה לגן בו עבדה, כאשר לאחר התאונה תוקן המחדל, והדבר מלמד על אחריותה של הנתבעת ; הנתבעת טענה, כי אין כל רישום או הודעה על מפגע או על תיקונו, כי התמונות אינן ברורות והשינוי נעשה על רקע שדרוג כולל של הסביבה ; לחלופין נטען כי יש לקבוע אשם תורם משמעותי לתובעת. באשר לנזק: מדובר בנכות בשיעור כולל של 23%, אולם ללא הצלקת, שלפי הפסיקה בד"כ איננה בעלת השלכות תיפקודיות, נכות בשיעור של 14.4% בלבד, על רקע נכויות קודמות ; הנתבעת טענה כי מדובר בתובעת מבוגרת, אשר סבלה עוד לפני התאונה משורה ארוכה של מגבלות רפואיות ללא קשר לתאונה ; הנתבעת חלקה על הקשר הסיבתי לנכות בגב התחתון, אשר תלונה לגביה הופיעה רק בחלוף חודש וחצי לאחר התאונה ; התובעת טענה כי עבדה טרם התאונה בשכר כולל של 8,735 ₪, המורכב משני מקומות עבודה ועבודה כמטפלת עצמאית ; הנתבעת טענה, כי אין כל מסמך או אישור כלשהוא לגבי עבודתה כעצמאית, כאשר יש חוסר בהירות גם בתלושים לגבי העבודה בחברה למוסדות חינוך, ולכן יש לחשב את שכרה לפי 6,895 ₪ לחודש בלבד ; התובעת טענה כי לא עבדה לאחר התאונה במשך כארבע שנים, עד מאי 2016 ; הנתבעת טענה כי לנוכח הנכויות הזמניות המינוריות שקבע מומחה בית המשפט, אין מקום לפיצוי מלא על אובדן השכר לעבר ; הנתבעת טענה כי מדובר בתאונת עבודה, בגינה זכאית היתה התובעת לקבל מהמוסד לביטוח לאומי דמי פגיעה ומענק נכות בגין כל השתכרותה הנטענת ולתשלום כל הוצאותיה ע"י המל"ל.

באשר לחבות – לאחר שבית המשפט עיין בתמונות ובטיעוני הצדדים, לצרכי פשרה נראה נכון לנכות כ- 20% מסכום הפיצוי המוצע בגין סיכון של העדר חבות או אשם תורם.

באשר לנזק - נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 84,000 ₪ (בערך פי 2.8 מהתקנות באשר לתאונות דרכים).

• בגין הפסדי שכר לעבר – 88,000 ₪ (לפי שכר בסיס של 7,000 ₪ בערך חמישה חודשים מלאים ולאחר מכן לפי 15%).

• בגין הפסדי שכר לעתיד – 50,000 ₪ (בערך לפי 2/3 מחישוב אריתמטי ע"פ הנתונים לעיל, עד גיל 67, בצירוף הפרשות סוציאליות בשיעור של 12% כחוק).