ת"א 17319-05-15 רזניק ואח' נ' קפח ואח'

בהמשך להחלטתי מיום 24/2/16 וכן להחלטתי מיום 6/3/16, להלן הכרעתי בבקשת התובעים לדחיית מועד העיון בתמליל.

לאחר שעיינתי בבקשה בתגובה ובתשובה לה, וכן לאחר שעיינתי בתמליל השיחה הנדון (שהעתקו הוגש לעיוני במעטפה סגורה), באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בהערה מקדימה אציין כי ראוי היה שעותק התמליל אשר הוגש לעיוני לא היה מכיל אי אלו הערות/הדגשות, כפי שנוספו בפועל ואשר אינם חלק מהתמליל גופו.

לגופו של עניין; לבית המשפט מסור שיקול דעת לסטות מהכלל המורה על העמדת כלל המסמכים לעיון כבר בשלב ההליכים המקדמיים ולהורות על דחיית מועד העיון במסמכים מסוימים, אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עלול להביא את התובע לשיבוש ראיותיו או להתאים את גרסתו באופן שלא יסייע לחשיפת האמת. בפסק הדין המנחה בעניין שניתן ברע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב – חברה לביטוח, פ"ד נה(1) 515 , 526 נקבע בין היתר, כי:

"שיקול-דעתו של בית-המשפט בישראל, אם לדחות את העיון בראיה למועד אחר אם לאו, הוא בלתי מוגבל והוא תלוי בנסיבות העניין, במחלוקת בין בעלי-הדין כפי שהיא נתגבשה בכתבי-הטענות ובצפי של בית-המשפט – לפי החומר שלפניו – לגבי הסתברות קיומן של נסיבות שבהן ניתן לשער שעיון מוקדם במסמכים על-ידי בעל-דין לא ישרת את מטרות הצדק".

התמליל הנדון משקף, על פניו, שיחה שהתקיימה בין התובע 1 לבין הנתבע 2 ותועדה באמצעות הקלטה (מבלי לקבוע מסמרות בשאלת קבילותה בשלב זה). הנני סבורה כי בשעה ששני הצדדים לשיחה הינם בעלי דין, אין מקום להקנות יתרון לצד אחד שהקליט שיחה זו אך בשל זכרונו המוגבל של הצד השני בשיחה שלא הקליטהּ. איני סבורה שיהיה בדחיית העיון כדי לתרום לבירור האמת, כיוון שאם יידחה העיון – הרי שיימנע מצד הנתבע 2 להתייחס בתצהירו לאמור בתמלילים, וגרסתו העובדתית תמצא חסרה, ותהא טעונה השלמה. מדובר בניסיון מצד התובעים לזכות ביתרון דיוני על פני הנתבעים, ולכך אין הצדקה (ר' והשווה עם בר"ע (ת"א) 1753/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ראובן גולד [פורסם בנבו] (13/12/04)).