מדינת ישראל נ' ביאלוסטוצקי

1.עניינה של תביעה זו, אשר הוגשה עוד בחודש יוני 2005, בחוק הארכיונים, תשט"ו-1955 (להלן: חוק הארכיונים או החוק), וכאשר לטענת התובעת - מדינת ישראל (להלן: המדינה), הוחזקו אצל הנתבע מסמכים, המהווים "חומר ארכיוני" כהגדרת החוק, שיש להעבירם למשמורת המדינה.

כפי שיפורט להלן, התביעה וטענות הצדדים עברו השתלשלות אירועים ארוכה עד למתן פסק דין זה.

תמצית הרקע העובדתי וטענות הצדדים בתחילת ההליך:

2.בשנת 2004 נערכה על ידי משטרת ישראל - היחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובינלאומית, היחב"ל (להלן: המשטרה וכן היחידה החוקרת) - חקירה נגד מספר חשודים, ביניהם הנתבע, בחשד לגניבת מסמכים מארכיונים ציבוריים ועבירות נוספות הקשורות במסמכים.

החקירה נערכה בשיתוף פעולה עם שלטונות המס, רשות העתיקות וגנזך המדינה (ארכיון המדינה), ונערך מבצע אשר כונה 'היסטוריה בדולר'.

3.בתחילת חודש נובמבר 2004, ערכה המשטרה "פשיטה" על כלל בתי החשודים בפרשה. במסגרת זאת, נתפסו בבית הנתבע עשרות אלפי מסמכים - שנלקחו ב-30 עד 50 ארגזים - אשר בקשר לכעשרים אלף מתוכם נטען בכתב התביעה כי "להערכת אנשי המקצוע בגנזך המדינה" הם מהווים "חומר ארכיוני" וכן "מסמכים שהיו ברשותם של "מוסד ממוסדות המדינה או רשות מקומית"". כך נטען כי המדובר במסמכים שעיקרם בגופים הבאים - משרד הדתות, הרבנות הראשית, מועצות דתיות, רשויות מקומיות ומוסדות ממלכתיים שהיו קיימים טרם הקמת המדינה.

על כן, התבקש בית המשפט לתת "צו עשה המורה לנתבע להעביר לגנזך המדינה את המסמכים שברשימה נספח לכתב התביעה, ואשר הינם מסמכים של מוסדות המדינה ורשויות מקומיות" וכן "צו מניעה קבוע האוסר על התובע לערוך כל דיספוזיציה במסמכים אלו" - זאת על בסיס הוראות חוק הארכיונים (וכן בעלות המדינה, ביחס לחלק מהמסמכים בלבד).

4.יובהר כי כבר בכתב התביעה צוין כי "עקב קוצר הזמן, וכמות החומר הגדולה, לא היה סיפק לעת הזו בידי אנשי הגנזך לערוך בדיקה פרטנית של כל מסמך ומסמך", ולפיכך כנספח א' לכתב התביעה צורפה רשימה כללית ביותר של המסמכים שנתפסו בבית הנתבע.

5.כמצוין בכתב התביעה, עובר להגשת התביעה הוחזרו כלל המסמכים שנתפסו על ידי המשטרה לנתבע - בהתאם להחלטה שיפוטית שניתנה בהליך פלילי בקשר עם תפיסת המסמכים. יובהר כי הכוונה להחלטת כב' השופט דוד רוזן בב"ש (מחוזי ת"א) 91273/05, מיום 15.5.05 (להלן: "החלטת השופט רוזן").

6.בכתב ההגנה, שהוגש בחודש ינואר 2006 (על ידי הנתבע עצמו, ללא עורך דין מייצג מטעמו), טען הנתבע הן טענות סף והן טענות לגוף הדברים.

כ"טענות סף" לדחיית התביעה או מחיקתה נטען כי התביעה התיישנה ו/או לוקה בשיהוי. עוד נטען כי הרשימה שצורפה לכתב התביעה "לא רשימה היא ואין היא מתארת כל צורכו ולו מסמך אחד" וכן כי התביעה אינה מתארת את העילה ביחס אליה נדרש כל מסמך באותה רשימה. כמו כן, נטען כי "אין כל יריבות בין גנזך המדינה לנתבע, לגנזך המדינה אין כל זכויות במסמכים. חוק הארכיונים אינו מקנה בעלות למדינה בארכיונים בכלל ובארכיונים פרטיים בפרט, חוק הארכיונים הינו חוק כיצד לגנוז חומר ארכיוני שברשויות המדינה" (כך במקור).