גדליהו ואח' נ' דניאל ואח'

קורות ההליך ועיקר טענות הצדדים

1.תחילתו של ההליך שלפניי בתביעה שהגישו התובעים לסילוק ידם של 26 נתבעים, שלגבי חלק מהם ניתנו זה מכבר פסקי דין. רק ביחס ל- 5 הנתבעים שבכותרת נוהלה התביעה דנן עד תום ונשמעו בה ראיות.

2.כבר כאן יצוין, כי בשנת 2011 ניתנו בתיק דנן פסקי דין בהעדר כנגד הנתבעים. ברם, בעקבות בקשות לביטול פסקי הדין, חודש ההליך כאמור ביחס לנתבעים שבכותרת בלבד.

3.התובעים טוענים, כי הם הבעלים החוקיים ובעלי הזכויות הקנייניות של 8 מחסנים והמבואה שביניהם בשטח כולל של 117.82 מ"ר בקומת הקרקע של בניין מגורים השוכן ברחוב הבנים 6 בעפולה, וכן מגרש בשטח 77.75 מ"ר בחזית הבניין וגג בשטח 258.68 מ"ר הידועים כתת חלקה 1, בחלקה 83, גוש 16660 (להלן: "הנכס").

4.לטענת התובעים, הנתבעים הינם מסיגי גבול שעושים שימוש בנכס בלא רשות או הסכמה של התובעים, ובכך מונעים מהאחרונים הזכות להשתמש בנכס באופן חופשי ללא הפרעה וללא מניעה. משכך, נתבקש במסגרת התביעה דנן צו מניעה קבוע לשימוש בנכס וכן צו לסילוק ידם של הנתבעים ממנו.

5.התובעים גורסים, כי לאור צירופם של נסח רישום ותשריט של הבית המשותף, הן נסח מקורי והן נסח מעודכן, הקובעים מפורשות כי התובעים הינם הבעלים של הנכס, ללא כל הסתייגות, השגה, הערת אזהרה, זיקת הנאה או כל זכות אחרת, אין כל מקום לטענה, אשר ממילא לא הוכחה, כנגד בעלותם של התובעים בנכס. בהקשר זה, מפנים התובעים בסיכומיהם להליכים משפטיים קודמים שהתנהלו בין הצדדים בהם ניתנו פסקי דין והחלטות שיפוטיות ברורות לרישום התובעים כבעלים בפנקסי המקרקעין, ואשר מכוחם אין עוררין בדבר זכות הבעלות של התובעים בנכס.

6.באשר לסוגיית זכות השימוש בנכס, היא ליבת המחלוקת אליבא דהתובעים, נטען כי מדובר בזכות מוקנית של התובעים כבעלים לקבל את הסעדים מושא כתב התביעה ואשר עניינם בעשיית שימוש חופשי, על-פי דין וללא כל הפרעה בנכס שבבעלותם. משכך, כל טענות הנתבעים בכתב ההגנה לעניין הצמדה בלתי חוקית של המחסנים או הגג לתובעים במקום להפוך אותם לחלק מהרכוש המשותף, דינן להידחות. שכן, מדובר בטענות קנייניות נגד נסח רישום המהווה ראיה חותכת לבעלות התובעים בנכס, ומכל מקום אין מקומן בבית המשפט דכאן, מה גם שלא הונחה בפני בימ"ש כל טענה הראויה להתקבל ולפיה לא יינתן אחד מבין הסעדים המבוקשים בכתב התביעה.

7.בהתייחס להוכחת השימוש בנכס ע"י הנתבעים, הן בכתב התביעה והן בסיכומים סומכים התובעים את יתדותיהם על דרישה שהועלתה במכתב שנשלח ע"י בא-כוחם עובר להגשת התביעה וכן נוסח דומה שעוגן בכתב התביעה, ובו נדרש כל דייר הטוען כי השימוש מושא סילוק היד לא נעשה על ידו, להודיע ולהצהיר על כך לעורך הדין, והתביעה נגדו תימחק בהתאם לאותה הצהרה. הלכה למעשה- כל נתבע שפעל והגיש הצהרה כזו- נמחק מההליך. הנתבעים שנותרו, לא עשו כן ובכך הביאו להמשך ניהול התביעה כאן כנגדם.

8.בסיכומיהם טוענים התובעים ביחס לכל מרכיב ממרכיבי סעד סילוק היד כלהלן: