ת"א 17268-07-10 בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' אל בוואקנה ואח'

1.התובע (להלן, גם "הבנק") הגיש כתב תביעה בסדר דין מקוצר, אף כנגד הנתבע 1 (להלן, גם "פאכר") והנתבע 2 (להלן, גם "באסל"). נטען כי אחיהם של פאכר ובאסל, מר אלבואקנה בורהאן, ת.ז. 02766193 (להלן – "החייב", וכן "בורהאן"), היה לקוח אצל התובע. בגין חובותיו של בורהאן לתובע ערבו לו פאכר ובאסל בערבות מתמדת ל"כל חוב" אשר הינה מוגבלת לסכום של 150,000 ₪, ליום חתימת כתב הערבות, דהיינו 6.7.03.

2.ככל שעסקינן במסכת היחסים בין התובע לבין החייב, הוגשה תובענת הבנק כנגדו בגין חובותיו. הבנק זכה בדינו ונקט בהליכי הוצל"פ כנגד החייב. הליכים אלו כשלו ולבנק ניתן אישור של רשם ההוצאה לפועל בגין מיצוי ההליכים כנגד החייב. לפיכך הוגשה תובענת הבנק כנגד פאכר ובאסל בגין ערבותם. ליום הגשת התביעה קרן הערבות על סך 150,000 ₪ הנ"ל עולה לכדי 184,428 ₪.

3.הונחה בקשת הנתבעים, פאכר ובאסל, הן למחיקת כותרת ולחילופין למתן רשות להתגונן. הבקשה נדונה בפני כב' הרשם זיתוני. הוא נעתר לבקשה. נשקלה טענת הנתבעים להעדר העמוד הראשון של כתב הערבות הנטען. נשקלה טענת הנתבעים שלא הומצאו להם מכלול המסמכים. ועוד נהיר שהנתבעים הוכיחו שבמועדים הרלוונטיים הרי מי שהיה פקיד בסניף הבנק המשיב, מוחמד קעדאן (להלן – "קעדאן"), מעל בכספי לקוחות הבנק וביצע פעולות אסורות בכספי הלקוחות.

4.הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם הבנק הוגש תצהירו של מר ג'מיל עואודה (להלן – "ג'מיל"), מנהל סניף טורעאן של התובע. יצויין שבמועדים הרלוונטיים נוהל חשבונו של החייב בסניף באקה אל גרבייה. דומה שבעקבות פרשת המעילה של קעדאן נסגר הסניף והחשבון הועבר לסניף אום אל פאחם. ג'מיל נחקר על תצהירו (ת/1). ועוד הונחו תצהיריהם של גב' סוהיר אג'בריה, פקידת אשראי שאישרה את אימות חתימתו של פאכר מיום 29.5.03 ושל מר באסם מחמיד, סגן מנהל סניף כפר קאסם, אשר אישר את אימות חתימתו של באסל מיום 2.7.03.

מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של באסל, על מכלול נספחיו הרבים. באסל נחקר על תצהירו (נ/1). כמו כן הוגש תצהירו של פאכר, שלא נחקר עליו. ועוד הוגש תצהירו של בורהאן. ככל שעסקינן בו נרשם בפרוטוקול הישיבה מיום 17.2.14 שב"כ הנתבעים מודיע שהוא מוותר "על חקירתו של המצהיר השלישי, הוא החייב העיקרי שהגיש תצהיר מטעמנו" (עמ' 3 לפרוטוקול). ברי שהכוונה למשיכת תצהירו של בורהאן.

5.לנוכח העובדה שעסקינן בערבות נטענת לחובותיו של בורהאן הונחה בפניי החלטתו מיום 27.3.08 של כב' הרשם (כתוארו אז) רובס בבקשת רשות להגן שהגיש בורהאן בגין תביעת הבנק כנגדו. עיון בהחלטה מעלה כי מרבית עילות ההגנה נדחו. הרשם רובס סבור היה, לעניין טענה פלונית הנוגעת לסך 840,000 ₪ המוחזק לטענת בורהאן על ידי הבנק (או נעלם, לשיטתו), שיש ליתן רשות להתגונן בתנאי שיופקד בקופת בית המשפט סך של 50,000 ₪ (נספח ה' לתצהיר באסם). משעה שבורהאן לא הפקיד הסכום האמור הרי ניתן פסק דין כנגדו ביום 5.5.08 (נספח ו' לתצהיר הנ"ל).

6.משכך, ואף ללא כל קשר לכך שתצהירו של בורהאן חדל להיות חומר ראיה בפניי, לא יכולה להישמע כל טענה לעניין תוקפו של החיוב נגד בורהאן, ככל שעסקינן בערבותם של פאכר ובאסל לו.

7.ומשכך יש להידרש, ראש לכל, לאופיה של הערבות הנטענת מיום 6.7.03 הנ"ל. עיון בנספחי כתב התביעה מעלה כי מלכתחילה צדקו הנתבעים בכך שהעמוד הראשון לכתב זה לא צורף לכתב התביעה. ואולם נהיר שלימים צורף כתב הערבות במלואו. אי הצירוף האמור עומד ביסוד הגנתם של הנתבעים על פיה הערבות שניתנה היא בבחינת "ערבות יחיד". ומשכך לא השתכללה זכותו של הבנק להיפרע בגינה לנוכח העובדה שהבנק הפר, שורה של הפרות שהפר, שהוא חב בהן ככל שעסקינן ב"ערבות יחיד".

8.ואולם נהיר כי טענה זו, הגם שהייתה צריכה לפנים מתחילת הדרך, באה לכלל פתרון במסגרת תצהירו של ג'מיל. לתצהירו של ג'מיל צורפה הערבות במלואה, כנספח א'. בכותרת העמוד הראשון מצויין כי עסקינן ב"כתב ערבות מוגבלת ל'כל חוב' מוגבלת בסכום". ובעקבות הכותרת נרשם ש"ערבות אחרת שאינה 'ערבות יחיד' על ערבות זו לא חל פרק ב' של חוק הערבות תשכ"ז-1967". על העמוד הראשון מתנוססות חתימותיהם של פאכר ובאסל, ודומה שהן גם אינן מוכחשות וגם אומתו כהלכה, כמבואר.