ת"א 17190-06-15 ח'ליליה נ' מרעי ואח'

לפניי בקשת התובע (להלן: "המבקש") לדחיית מועד העיון בקלטת/תמליל של שיחה מוקלטת, לה היו שותפים התובע והנתבע מס' 2, וזאת עד לשלב החקירה הנגדית של הנתבע 2 בטענה, כי חשיפה מוקדמת של הראיה עלולה לפגוע בחקר האמת, כאשר טרם הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית מטעמם.

לגישת המבקש, מאחר ומדובר בתיק של מהימנות, ובשים לב לכך שטרם הוגשו תצהירי עדות ראשית, מתן האפשרות לנתבע 2 לעיין בראיה זו בשלב זה, מעוררת חשש שהנתבע 2 יתאים את גרסתו לאמור בקלטת ובכך לפגוע בשאיפה להגיע לחקר האמת.

הנתבע 2 (להלן: "המשיב") מתנגד לבקשה וטוען, כי זו אינה מצדיקה סטייה מעקרון הגילוי המלא המוקדם של הראיות הרלוונטיות. בקשת דחיית העיון לא נתמכה בתצהיר, ואין בבקשה טעם מוצדק המראה כיצד הראיה המצויה בידי התובע, בשלב מוקדם, תביא לשיבוש ההליכים באופן שיזיק לתובע. לשיטתו, עסקינן בתביעה להפרת זכויות יוצרים, שנטל הוכחתה מוטל על התובע ואין מדובר בתביעת מהימנות, כפי שטוען המבקש. יתרה מזו, עסקינן בבקשה כללית וסתמית בגדרה טוען המבקש לקיומה של קלטת בעלמא, מבלי לתאר קווים כלליים של הקלטת, כגון תוכנה ומועדה והסתירה שבטענת המשיב בכתב הגנתו לתוכן הקלטת, ומשכך אין בפנינו נתונים עובדתיים המאפשרים להעריך את החשש הנטען ע"י המבקש. זאת ועוד, גרסת המשיב כבר ניתנה בכתב הגנתו, ואין הוא יכול לשנות או להרחיב את גרסתו, ומשכך 'החשש' עליו מצביע המבקש בבקשתו, לא יכול להתקיים. בענייננו, לא מדובר בנסיבות חריגות בהן אפשרה פסיקת בית המשפט את דחיית העיון בחומר הראייתי.

אחר עיון בטענות הצדדים ותמליל השיחה אשר עומדת במוקד הבקשה, אני מחליטה לדחות את הבקשה, כפי שיפורט להלן.

פסק הדין אשר מנחה בענייננו הוא רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב, פ"ד נה (1) 515 (להלן: "הלכת סוויסה"). כידוע, הכלל הוא, כי פעולת בעלי הדין "בקלפים גלויים" ואילו שמירת פרטים וראיות למועד מאוחר יותר היא יוצאת מן הכלל (שם, בעמ' 520). יוצאים מכלל "הקלפים הגלויים" עשויים להיות מקרים בהם מוצדק חיסיון, ומקרים בהם יש חשש כי הגילוי והעיון מתבקשים למטרה זרה, או שלא בתום לב, וכן כדי להכין ראיות שיש בהן לסתור את הראיות שבידי היריב (ראו: רע"א 9288/07 גאזי נ' שפיגל). מקרים אלה מצדיקים לעיתים דחיית הגשתה של ראיה או חומר העשוי לשמש כראיה, למועד מאוחר יותר. לבית המשפט סמכות לדחות הגשת ראיות מסוימות ומסירתן לעיון לשלב מאוחר יותר של המשפט, בעיקר כדי להימנע משיבוש ראיות, וככל שהדבר נחוץ על מנת להגיע לחקר האמת (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (1) 515, 520).

לאחר שעיינתי בחומרים שהוצגו לעיוני ע"י המבקש ולאחר שנתתי את דעתי למכלול כתבי הטענות של בעלי הדין ולהיקף המחלוקת, לא מצאתי, בהתאם לאמות המידה שנקבעו בהלכת סוויסה, להורות על דחיית מסירתם לצד שכנגד. אין בחשיפת תמלול כדי להקים חשש לשיבוש ראיות או למנוע הגעה לחקר האמת. אמנם, טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים, ברם גרסת המשיב בכל הקשור לטענות התובע להפרת זכויות יוצרים "בעבודת גמר" שמסר לנתבע מס' 1, אשר על פי הנטען נמכרה למשיב ללא אישורו וללא רשותו של התובע, הובאה במסגרת כתב ההגנה מטעמו וכן מטעם הנתבע 1. משכך- לא שוכנעתי כי מדובר במצב בו יכול המשיב להתאים "ולשפץ" את גרסתו על יסוד חשיפת התמליל. יובהר, כי עיקרי המחלוקת בין הצדדים כבר נתגבשו בכתבי הטענות. אם לאחר חשיפת החומרים ע"י המבקש ישנה המשיב את גרסתו או יחזור בו ממנה, אזי ממילא יוכל המבקש לטעון כי המשיב שינה את גרסתו וידרוש מבית המשפט לתת משקל לכך כאשר יינתן פסק הדין.

משום כל הטעמים שמניתי לעיל, איני סבורה כי יש מקום או הצדקה לחריגה מהכלל בדבר גילוי מוקדם של ראיה רלוונטית.

על האמור יש להוסיף, כי מדובר בראיה (הקלטת שיחה) שהוכנה לקראת המשפט שמטרתה לערער את אמינות המשיב. המבקש אינו טוען לחיסיון והחריג אשר הוכר בפסיקה אינו מתקיים כאן, שכן אין בידי הנתבעים לשנות את התיעוד בשיחה המוקלטת, ולא ברור כיצד יוכלו להתאים את ראיותיהם לאמור בתמליל ולשיבוש ראיותיו של התובע.

לסיכום, לא מצאתי כי במקרה דנן ייגרם נזק למבקש מחשיפת התמליל האמור, באופן המצדיק חריגה מן הכלל ולפיו משפטים אזרחיים מנוהלים "בקלפים פתוחים".

מכל האמור, אני קובעת כי ככל שבדעת התובע להסתמך על השיחה המוקלטת כחלק מחומר הראיות מטעמו, יתכבד ויגלה כבר עתה את תוכנה ויאפשר לצד שכנגד לעיין בה בתוך 30 יום מהיום.

כמו כן, אני מחייבת את המבקש בהוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪ אשר ישולמו למשיב תוך 30 יום מהיום, ללא קשר לתוצאות ההליך.