ת"א 17102-06-16 מליץ ואח' נ' פייר ואח'

לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה, להלן ההחלטה בעניין הבקשה להעברת הדיון לבית המשפט המוסמך, הוא בית משפט השלום בתל – אביב:

1. עסקינן בתביעה כספית בגין ליקויים שנתגלו לכאורה בדירת המשיבים, ועל כן אין לראות בה תביעה במקרקעין, בהקשרה של תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984.

2. מעיון בתגובת המשיבים עולה, כי הם אינם מתכחשים לקיומה של תניית שיפוטית ייחודית, בכל הנוגע למישור היחסים שבינם לבין המבקשת 1. משכך, מתבקשת המסקנה כי הסמכות המקומית לדון בתובענה בעניינה של המבקשת 1 מסורה לבית משפט השלום המצוי במחוז תל אביב.

3. יש לדחות מכל וכל את טענת המשיבים לפיה תניית השיפוט בעניינה של המבקשת 1 הינה תנאי מקפח בחוזה אחיד, שכן המשיבים עצמם פעלו בהתאם לתניה זו בעבר, עת הגישו תביעה כנגד המבקשת 1, לבית משפט השלום בתל אביב. דהיינו, המשיבים לא ראו בכך תנאי מקפח, אלא תנאי מחייב, שריר וקיים. משכך, אף אין מקום להישמע לטענות המשיבים בסעיף 7 לתגובתם, בדבר הטרחת העדים.

4. זאת ועוד. סכום התביעה ופירוט הנזקים המפורטים בכתב התביעה (סעיף 5 וסעיף 9 לכתב התביעה), מצביעים בבירור על כך כי עילת התביעה אינה נעוצה בהסכם הפשרה שהושג בעבר בין הצדדים, אלא בהסכם מכר הדירה, והליקויים הנטענים בה.

5. מכל אלה מתבקשת המסקנה כי יש להעביר את הדיון בתובענה, בכל הנוגע למבקשת 1, לבית המשפט המוסמך הוא בית משפט השלום בתל – אביב.

6. אמנם מסקנה זו תביא לפיצול הדיון בתובענה, על כל המשתמע מכך, אולם הפסיקה הכירה באפשרות זו כאפשרות לגיטימית, בין היתר, על מנת שלא לרוקן מתוכן תניית שיפוט ייחודית עליה הסכימו הצדדים, רק בשל צירוף נתבעים נוספים, שאינם צד לתניה זו (השווה: רע"א 2339/92 עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ נ' חי (פסק דין מיום 5.7.92)).

7. על מנת להימנע ממצב אפשרי כזה, של פיצול הדיון בתובענה, רשאים הצדדים לעתור בהסכמה להעביר את הדיון בתובענה כולה לבית המשפט בתל – אביב, או להגיש בקשה לאיחוד הדיון בהתאם להוראות תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984.

8. המשיבים יישאו בהוצאות המבקשת 1 בסך כולל של 1,000 ₪.