ת"א 17026-06-12 קרן קיימת לישראל נ' הייב

מבוא וטענות הצדדים בתמצית:

1. בפני תביעה כספית לסכום כולל של 197,139 ₪.

    

2. לטענת התובעת, קרן קיימת לישראל (להלן- "התובעת"), במהלך שנת 2005, התירה לנתבע הייב אחמד עווד שהינו רועה צאן (להלן- "הנתבע") לרעות בשטחה עדר המונה 72 פרות. לאחר תום התקופה, התחייב הנתבע לפנות את המקרקעין ולא להיכנס אליו יותר, כן התחייב הנתבע שלא להקים כל מבנה במקרקעין שהוקצו לו ואולם הפר התחייבותו ובין היתר בנה גדרות באורך של 2.5 ק"מ וכן גדר חשמלית באורך של 1 ק"מ, הניח צינור מים וכן ביצע עבודות הכשרה של שטחים לרעייה. ביום 23.6.2005 פנתה התובעת לנתבע בדרישה כי יפנה את המקרקעין, הנתבע נענה לדרישה זו ואולם לאחר תקופה קצרה, שב ופלש למקרקעין. נוכח זאת פעלה התובעת כנגד הנתבע בהליכים משפטיים להביא לפינויו מהמקרקעין, זאת בשנת 2007. בשנת 2011 ניתן כנגד הנתבע פסק דין לסילוק ידו מהמקרקעין. במסגרת התובענה דנן דורשת התובעת כי הנתבע יפצה אותה בגין הנזקים שנגרמו למקרקעין. התובעת צירפה לכתב תביעתה חוות דעתה של הגב' יהודית בלאושילד, שמאית חקלאית (להלן- "שמאית התביעה") אשר העריכה את הנזק שנגרם למקרקעין, שהינם יער, בסכום כולל של 185,655 ₪. שכר טרחתה של שמאית התביעה עמד על 11,484 ₪ ובסך הכל סכום התביעה הינו 197,139 ₪.

    

3. לטענת הנתבע, התביעה הוגשה בחוסר תום לב וממניעים פסולים. הנתבע טוען כי בתחילה היה רועה את עדר הפרות שבבעלותו ברשות התובעת ובהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים ואשר כותרתו "כתב הסכמה לרעייה ביערות קק"ל". בשלב מסויים הוא נדרש על ידי התובעת לפנות את המקרקעין תוך שהובטח לו כי יוקצו לו מקרקעין חדשים במהרה או לחילופין יתירו לו לשוב לאותם המקרקעין. הבטחה זו לא מומשה ולכן פעל כנגד התובעת בהליכים משפטיים במסגרתם קיבל צו מניעה כנגד התובעת שלא להתיר לרועי צאן אחרים להיכנס למקרקעין. בסופו של יום ההליכים האמורים נמחקו מחמת חוסר סמכות עניינית ומאחר שידו של הנתבע קצרה הוא לא פעל בפני הערכאה המוסמכת מהבחינה העניינית. במשך כל השנים פנה הנתבע פעמים רבות לתובעת בדרישה כי תקצה לו מקרקעין לרעיית הפרות שבבעלותו. ואולם זו התחמקה מלעשות כן ואף טענה כי כל עוד קיים הליך משפטי בין הצדדים לא יוקצו לו מקרקעין בכלל. בלית ברירה נאלץ הנתבע לרעות את עדר הפרות שברשותו במקרקעין השייכים לתובעת. טוען הנתבע כי התובעת מנועה מלהגיש את התובענה דנן שכן התביעה הקודמת שהגישה במסגרתה סולק מהמקרקעין הינה בגדר מעשה בי-דין וקיימת לכל הפחות מניעות לתובעת מלעשות כן. באשר לטענת התובעת כאילו יצא מן המקרקעין ופלש אליהם טוען הנתבע כי הוא שב למקרקעין בהסכמת נציגי התובעת אשר לאחר מכן נמלכו בדעתם וטענו כאילו הרשאה זו ניתנה על ידם בחוסר סמכות, דבר שאינו נכון שכן הם אישרו לקיבוץ סאסא לעשות שימוש במקרקעין.

    

4. ביום 8.5.2014 התקיים דיון הוכחות. מטעם התביעה העידו אבירם צוק והשמאית בלאושילד. מטעם ההגנה העיד הנתבע בעצמו. עדותו של שמואל מזר שהינו עובד של התובעת לא נשמעה שכן הנתבע הודיע כי לאור עדותו של צוק הוא מוותר על חקירת מזר (פרוטוקול הדיון עמ' 17 ש' 23 - 36).

    

5. יוער כי בתום הדיון נקבע מועד הוכחות נוסף, לבקשת הנתבע וזאת על מנת לאפשר עדותו של אבי פיבק אשר לא נכח בדיון ההוכחות מיום 8.5.2014. ואולם, בדיון ההוכחות השני ביום 23.6.2014 הנתבע ובא כוחו בחרו שלא להתייצב לדיון, כך שעדותו של העד פיבק לא נשמעה (ראו והשוו החלטה מיום 23.6.2014). לאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים.

   דיון: