ת"א 16973-11-13 יהודה פלדות בע"מ נ' "נטע" - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ

הרקע

1.הנתבעת, אגודה חקלאית, חכרה שטח אדמה גדול ממינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל). בשנת 2007 שונה הייעוד של חלק מהשטח שעובד על ידי הנתבעת, כך שבמקום קרקע לחקלאות הוגדר קרקע לתעשייה.

2.התובעת החזיקה, הפעילה וניהלה מפעל תעשייה בצמוד לקרקע שעיבדה הנתבעת, ומספר שנים לאחר שינוי הייעוד כאמור, ביקשה לקבל מהמינהל את זכות השימוש בחלק מהשטח, בהיקף של 11 דונם, מתוך השטח ששונה ייעודו (להלן: הקרקע). התובעת פנתה למינהל כדי לברר את האפשרויות העומדות לרשותה, ולאחר מכן פנתה לנתבעת בבקשה לוותר על זכויותיה בקרקע, כדי לאפשר הגשת בקשה פורמאלית להקצאת הקרקע לתובעת, בפטור ממכרז, וזאת בשל הבנתה של התובעת, כי עם ויתור הנתבעת על זכויות בשטח, יאשר המינהל את הקצאת השטח כאמור.

3.נוהל מו"מ בין הצדדים, בסופו נחתם הסכם (להלן: ההסכם) לפיו הודיעה הנתבעת למינהל שהיא מוותרת על כל זכויותיה בקרקע (להלן: הודעת הויתור), והתובעת שילמה תמורה בעבור אותה הודעת ויתור 165,000 דולר, לפי חישוב של 15,000 דולר לדונם.

לטענת התובעת, לאחר הגשת הבקשה למינהל התברר לה כי לנתבעת לא היו כל זכויות בקרקע, והקרקע לא הוקצתה לה בפטור ממכרז, ובנסיבות אלה, היא זכאית להשבת התמורה ששילמה לנתבעת בעבור הודעת הויתור.

4.המחלוקת בין הצדדים בתיק זה היא לעניין פרשנות ההסכם, ובעיקר הוראות הסעיף המתייחס לפטור מאחריות הנתבעת במקרה והקרקע לא תוקצה לתובעת על ידי המינהל.

טענות הצדדים

5.לטענת התובעת, לאחר חתימת ההסכם מיום 15.10.09 והעברת הודעת הויתור של הנתבעת למינהל מכוחו (להלן: הודעת הוויתור), ולאחר ששולמה תמורת הודעת הביטול, התברר לה במכתב מינהל מקרקעי ישראל מיום 21.1.10 כי לנתבעת לא היו כל זכויות בקרקע. מכאן מסיקה התובעת, כי הנתבעת הוליכה אותה שולל, והסכומים ששולמו לנתבעת היו מבוססים על מצגי שווא והתחייבויות חסרות תוכן.

התובעת פירטה בכתב התביעה את ההליכים והפעולות שנקטה אל מול מינהל מקרקעי ישראל במסגרת הליך פינוי, ערעור על פסק דין לפינוי, עתירה לבג"צ ועתירה מנהלית. בכל אלה לא עלה בידי התובעת לשכנע את המינהל לאפשר לה להחזיק בשטח נושא המחלוקת. הליכים אלה היו כרוכים בהוצאות כספיות ניכרות, אך התובעת עתרה להשבה בלבד, של הסכום ששילמה תמורת הודעת הוויתור, וזאת בשל נוסח ההסכם, וכן מאחר ולטענתה, ההסכם נחתם על בסיס מצגי השווא של הנתבעת, שלא ניהלה מו"מ בתום לב בטרם חתימת ההסכם, הפרה את חובת הגילוי המוטלת עליה מכוח חובת תום הלב, ולטענתה, הנתבעת התעשרה שלא כדין על חשבונה.

6.לטענת הנתבעת, הקרקע היתה בהחזקתה מאז שנות ה- 50, והיא עיבדה את השטחים, לרבות קרקע זו, באופן רצוף במשך כ- 60 שנים. הנתבעת אישרה כי בהסכם החכירה שנחתם עם המינהל בשנת 2007 נגרע שטח של כ- 69 דונם הכולל את הקרקע, וזאת לאחר ששונה ייעוד השטח האמור, מייעוד חקלאי לייעוד לתעשייה.

הנתבעת טענה כי מספר חודשים לפני חתימת ההסכם בין הצדדים, נערכה פגישה בין נציגי המינהל לנציגי התובעת, ולאחריה החלו הצדדים לנהל מו"מ בנוגע לפינוי הקרקע. עמדת הנתבעת היתה, כי המו"מ נוהל כאשר היקף זכויותיה שלה בקרקע גלוי וידוע לתובעת, וההסכם נחתם לאחר מו"מ שניהלו ב"כ הצדדים, וכאשר היתה ברורה להם האפשרות כי המינהל יסרב להקצות את הקרקע לתובעת בפטור ממכרז, וחרף זאת הסכימה התובעת לקבל על עצמה סיכון זה.

העדים

7.עו"ד רועי צור, שייצג את התובעת בשנים 2009-2010 עם עו"ד נורית מצגר ז"ל:

עו"ד צור הבהיר כי שירותיו ניתנו לאחר פניית התובעת לעו"ד מצגר ז"ל, וזאת לאחר שהוגשה כנגד התובעת תביעת פינוי על ידי המינהל, כדי לייצגה באותה תביעה, ולנסות להסדיר את נושא הקצאת הקרקע לתובעת בפטור ממכרז. עו"ד צור היה נוכח בפגישה שנערכה במינהל מקרקעי ישראל ביום 11.5.09 וערך את פרוטוקול אותה פגישה שצורף כנספח א' לתצהירו של אהרון ארצי (להלן: תצהיר ארצי). עו"ד צור טען כי לא היה מודע לכל בעיה קיימת בזכויותיה של הנתבעת בקרקע, אך הבהיר כי באופן אישי טיפל בעיקר בתביעת הפינוי ולא עסק בהגשת הבקשה לפטור ממכרז. עו"ד צור הסביר כי המינהל לא התחייב באותה פגישה שהקרקע תוקצה לתובעת בפטור ממכרז, אבל האמין כי הבקשה תיבחן, ולטענתו, הבקשה בסופו של דבר לא נבחנה לגופה כלל, ועל כך יצא קצפה של התובעת. עו"ד צור הסביר שלא היה מעורב בניסוח ההסכם בין הצדדים.

8.מר אלן ג'וליאן ברקלי, דירקטור התובעת:

מר ברקלי הסביר מדוע נשכרו שירותיה של עו"ד מצגר ז"ל, וזאת בעקבות בעיה עם המינהל, ותביעת פינוי שהוגשה על ידי המינהל, כדי לנסות ולהסדיר את המחלוקת אשר גרמה "לחץ נורא", בשל הסיכון כי ייאלצו לסגור את המפעל. מר ברקלי ציין כי עודכן בנוגע לפגישה במינהל מחודש מאי 2009, והבין כי ניתן לפתור את אותה בעיה עם המינהל, בכך שיבקשו מהנתבעת לוותר על הזכויות במקרקעין הצמודים למגרש התובעת.

9.מר אליהו שטיין, מנכ"ל התובעת עד לסוף שנת 2014:

מר שטיין ציין כי הפנייה לעו"ד מצגר ז"ל באה במטרה להביא לרכישת הקרקע מהנתבעת, לצורך הרחבת המפעל בבני עייש, לאחר שהוגשה תביעת פינוי על ידי המינהל, וכדי לקדם אפשרות שהמינהל יקצה את הקרקע לתובעת בפטור ממכרז. מר שטיין מסר, כי בהתאם לייעוץ המשפטי שקיבלה התובעת, על בסיס מידע שנמסר מהמינהל, היה על התובעת לקנות את הזכויות מהנתבעת, כדי לאפשר הקצאת הקרקע לתובעת. לטענת מר שטיין, "הנושא של זכויות של נטע, אנחנו הבנו שיש זכויות לקרקע ואת זה רוצים למכור, הבנו מנטע" (עמוד 32 שורה 5).

10.בנוסף לעדי התובעת שהתייצבו לדיון, הוגש תצהירו של מר אורן מצגר, המבהיר כי עו"ד נורית מצגר ז"ל נפטרה, מר מצגר לא נדרש להיחקר על תצהירו.