ת"א 16935-02-14

בקשה זו עניינה שאלת חיובם של שולחי ההודעה לצד שלישי, להפקיד ערובה לצורך אבטחת הוצאותיו של הצד השלישי.

תחילתו של הליך בתביעה אשר הוגשה ובמסגרתה עתירת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעים לפצותה בגין נזק שמקורו בסיווג לא נכון של טובין במכס.

הנתבעים הגישו כתב הגנה במסגרתו הכחישו חבותם, אך הוסיפו והגישו הודעה לצד שלישי כנגד המבקש בבקשה זו, במסגרתה טענו כי הצד השלישי הציג עצמו כמומחה בתחומו, נתן בידיהם נתונים והציג בפניהם מצגים שונים אשר על בסיסם , ונוכח הסתמכות שולחי ההודעה עליהם, הביאה לדיווח לרשויות המכס, כפי שנעשה בפועל.

במסגרת כתב ההגנה להודעה לצד שלישי טען המבקש כי אין ממש בטענות שולחי ההודעה כלפיו, וזאת בשל העובדה כי כל פעולותיו נעשו במסגרת היותו מנהלה של חברה בשם צ'אלנס פור בע"מ, ועל כן לא מתקיימת כל יריבות בינו לבין שולחי ההודעה. לגופן של טענות, הכחיש הצד השלישי את האמור בהודעה לרבות לעניין המצגים אשר הוצגו על ידו, התנהלותו בפועל, ומעורבותו באירועים נשוא התביעה.

מהות טענות הצדדים לבקשה:

לשיטת הצד השלישי, סיכויי ההודעה בעניינו קלושים, כי לשולחת ההודעה אין נכסים כלשהם הניתנים למימוש, וכך גם לשולח ההודעה. לפיכך, מקום שבו לא יובטח החזר הוצאות הצד השלישי כבר כעת, לא ניתן יהיה להיפרע משולחי ההודעה בהמשך.

במסגרת התגובה טענו המשיבים כי סיכויי ההליך טובים מאוד, בהינתן סוגיות שונות הנזכרות בתגובה, וכי הבקשה אשר הוגשה על ידי המבקש הינה כללית מאוד ואינה נתמכת בדבר.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בבקשה , בתגובה ובתשובה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל ככל שהיא מתייחסת לשולחת ההודעה, ולהידחות ככל שעניינה שולח ההודעה.