ת"א 16908-09-13 אוריאל ואח' נ' אלוש ואח'

1.בפני תביעה כספית ותביעה כספית שכנגד שהגישו הצדדים כל אחד כלפי הצד שכנגד. למען הבהירות, יכונו התובעים והנתבעים בתביעה שכנגד להלן: "התובעים", ואילו הנתבעים והתובעים בתביעה שכנגד, יכונו להלן: "הנתבעים".

בין התובע 1 לנתבעים, נכרת ביום 9.5.12 הסכם ביחס להפעלת שליש מנכס אותו שכר באותו מועד מאחד בשם מריאן גליקסמן (להלן: "מריאן"). המדובר במבנה בשטח של כ- 110 מ"ר לרבות שטחי שירות וחצר אותו שכר התובע 1 ממריאן עד ליום 15.11.12 ובהמשך הושכר המבנה על ידי מריאן לשותפו העסקי של התובע 1- הוא התובע 2. בהתאם להסכם שנכרת בין מריאן לתובע 2, הושכר לו המבנה עד ליום 30.11.13 והתובעים הפעילו מסעדה במבנה.

בהתאם להסכם שנכרת בין התובע 1 לנתבעים (להלן: "הסכם ההפעלה"), הושכר שליש מהמבנה לנתבעים (להלן: "הבר") לתקופה של חצי שנה, בתוספת אופציה לשנה נוספת עד ליום 30.11.13, לצורך הפעלת עסק של בית קפה (ראה "הואיל" ראשון בהסכם ההפעלה, אף שמהעדויות עולה כי העסק שהופעל היה בר, או פאב).

יצוין כי בהתאם לפסק דין שניתן בתא"מ 53194-04-13 בתביעה שהוגשה על ידי מריאן והתובעים לפינוי הנתבעים מהבר, ניתן פסק דין לפינוי הנתבעים עד ולא יאוחר מיום 10.7.13).

2.לטענת התובעים, הנתבעים הפרו את הסכם ההפעלה בכך שלא שילמו את דמי ההפעלה המוסכמים בסך 2,000 ₪ החל מחודש 4/13.

התובעים טענו כי בשל חוסר כדאיות כלכלית סגרו את המסעדה שהפעילו במבנה בסוף 3/13 ומריאן היה מוכן לשחררם מהתחייבויותיהם על פי הסכם השכירות ובלבד שהמבנה יוחזר בשלמותו לידיו. אולם, לא רק שהנתבעים לא הסכימו לפנות את העסק שהפעילו על פי הסכם ההפעלה, אלא אף לא שילמו החל מ- 4/13 דמי הפעלה ובכך אף לא אפשרו לתובעים לשלם את חשבון החשמל לנכס והחשמל נותק בסוף חודש 4/13.

לטענת התובעים למרות מועד הפינוי שנקבע בפסק הדין בתביעת הפינוי, הנתבעים סגרו אמנם את הבר סמוך ליום 10.7.13, אך לא פינו את כל הציוד והוא פונה על ידי התובעים רק ב- 8/13.

התובעים תבעו את דמי השכירות שנאלצו לשלם, לטענתם, למריאן, עד הפנוי בתחילת 8/13, דמי שכירות אשר לטענם, היו נחסכים, אילו היו התובעים מפנים את הבר עוד ב- 4/13. כן תבעו התובעים דמי הפעלה שלא שילמו הנתבעים למשך 5 חודשים בסך 10,000 ₪, פרמיית ביטוח שנאלצו לשלם, לטענתם, עקב אי פינוי הבר, בסך 3,728 ₪. הוצאות בהן נשאו לטענתם, לצורך פינוי הבר בסך 1,416 ₪, חוב חשמל בסך 2,242 ₪- שלטענת התובעים מתייחס לתקופה לאחר הפסקת פעילות המסעדה וכן נזק לא ממוני.

3.הנתבעים טענו כי התובעים הם שהפרו את הסכם ההפעלה בכך שלאחר שהנתבעים סירבו לבקשתם לפנות את הבר ב- 3/13, הודיעו להם התובעים כי לא ישלמו את חשבון החשמל וינתקו את החשמל לבר. הנתבעים טענו כי לא הפרו את הסכם השכירות בכך שלא שילמו את דמי ההפעלה, שכן התובעים הם שהיו חייבים להם כספים לאור העובדה שלא עמדו בהתחייבויותיהם על פי סעיף 5.2 להסכם ההפעלה להשיג תוך 30 יום ממועד חתימת ההסכם, את האישורים שפורטו בסעיף שם. לטענת הנתבעים, על פי סעיף 5.3 להסכם ההפעלה, חבו לפיכך התובעים לנתבעים סך של 30,000 ₪ בגין רכישת ציוד במקום וכן את עלות שיפוץ המבנה. הנתבעים טענו כי אמנם במהלך החודשים שקדמו, שילמו לתובעים את דמי ההפעלה על מנת לשמור על שקט יחסי, אולם כשהיה ברור להם שהתובעים החליטו לפנותם מהבר ולנתק את החשמל והמים לבר, הפסיקו את התשלומים לצורך הקטנת נזקיהם.

הנתבעים הפנו בכתבי טענותיהם לכך שעל פי הסכם השכירות עם מריאן, נאסר על התובעים להשכיר להם את הבר בשכירת משנה וטענו כי בהמשך "כשהתאים להם", יזמו התובעים בחוסר תום לב את פינוי הנתבעים מהמושכר. בתביעה שכנגד טענו הנתבעים כי נוכח אי השגת האישורים נשוא סעיף 5.2 להסכם הינם זכאים לסך 30,000 ₪ בתוספת סכום השקעתם בבר בסך 84,790 ₪ ובניכוי הציוד שנמכר-סך של 69,028 ₪. כן טענו הנתבעים לנזקים שנגרמו להם בגין סגירת הבר עד להשגת חשמל חלופי מחנות סמוכה, בסך של 40,000 ₪.בנוסף תבעו התובעים נזק לא ממוני בגין עוגמת נפש ובזבוז זמן. לצרכי אגרה העמידו הנתבעים תביעתם על סך של 100,000 ₪ בלבד.