ת"א 16908-09-13 אוריאל ואח' נ' אלוש ואח'

1.לפני בקשת התובעים-המבקשים, להתיר להם להביא ראיה נוספת-תדפיס תנועות חשבון בנק של המבקש 2 ממנו נמשכו השיקים- נ/1.

הבקשה הוגשה לאחר סיום שמיעת הראיות, בטענה כי בעבר הומצאו למשיבים הן השיקים והן תדפיס חשבון הבנק בו רואים לטענת המבקשים, כי השיקים חוללו (למעט השיק שמועד פירעונו 4/13). לטענת המבקשים, מריאן גליקסמן –העד מטעמם, אישר בחקירתו הנגדית כי השיקים נפרעו, למרות שכאמור, חוללו. לטענת המבקשים, הגשת הראיה חיונית לגילוי האמת ועומדת כנגד טענת המשיבים כאילו השיקים נפרעו וכאילו בנוסף לסך של 48,000 ₪ שנזכר בהסכם-נספח י"ג לתצהירם, שולמו דמי השכירות עד תום תקופת השכירות ולא רק עד פינוי הנכס ע"י המשיבים, כטענת המבקשים.

המבקשים הפנו להלכה המאפשרת הגשת ראיות באיחור וטענו כי בראיה המבוקשת ניתן לראות גם "ראיה מפריכה" וכי טענת המשיבים כאילו דמי השכירות שולמו למריאן עבור כל התקופה לא אוזכרה בכתב ההגנה של המשיבים או בתצהיר עדותם.

2.המשיבים התנגדו לבקשה, טענו כי אינה נתמכת בתצהיר וכי המדובר בניסיון ל"מקצה שיפורים". המשיבים טענו כי הנטל להוכיח את הטענה העובדתית לעניין תשלום דמי שכירות ביתר היה מוטל על המבקשים ומשבחרו לא להציג את תדפיסי חשבון הבנק, אין לאפשר להם לצרפם עתה לאחר שהסתיים שלב ההוכחות וכאשר חקירתם וחקירת העד מטעמם, העלתה כי אין בסיס לטענתם. המשיבים טענו כי אין המדובר בראיה טכנית וכי ככל שהיו מצורפים דפי החשבון, היו המבקשים ועדיהם נחקרים עליהם וקבלת הבקשה עתה תהווה פגיעה קשה במשיבים. המשיבים טענו כי גם אם יחקרו המבקשים מחדש, יהיה בכך משום פגיעה במשיבים, שכן יוכלו לתאם ולהכין גרסאותיהם. המשיבים הפנו לתגובת המבקשים לבקשה שהוגשה בעבר, בה ציינו המבקשים עצמם כי השיקים שצורפו הינם רק אלו שנפרעו והשיקים אשר לא הועברו, נפרעו במזומן. לפיכך, נטען כי ממלא לא יהיה בצירוף התדפיס כדי להואיל למבקשים. המשיבים הפנו אף הם להלכות לעניין קבלת ראיות נוספות בשלב לאחר שהסתיימה הבאת הראיות וטענו כי אין המדובר כלל בראיה מפריכה שכן מדובר ברצון להפריך את עדות המבקשים עצמם.

המבקשים הגישו תשובה לתגובת המבקשים ואשר בעיקרה הפנתה למטרת המשפט, להגיע לחקר האמת.

דיון

3.ההלכה הינה כי על בית המשפט לשמור על הכללים הקובעים את סדר הבאת הראיות ולפיכך, מאחר שהכלל הוא כי על בעל דין להביא את כל ראיותיו כמקשה אחת, אין להגיש ראיות נוספות לאחר סיום שלב ההוכחות (ראה רע"א 1297/01 מיכאלוביץ נ. כלל חברה לביטוח בע"מ פד"י נ"ה (4) 577) וראו דברי כב' השופט א' ריבלין ברע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ (טרם פורסם), בהחלטתו מיום 30.7.02 כדלקמן:

"הכלל לענין הגשתן של ראיות לבין המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב'חבילה אחת'".

בכדי לסטות מן הכלל הנ"ל, על בית המשפט להתחשב באופי הראייה שמבוקש לצרפה ובשלב בו מוגשת הבקשה. ככל שההליך נמצא בשלב מוקדם- כך יטה בית המשפט להיעתר לצירוף הראיה החדשה.

4.במקרה דנן, אי הגשת הראיה הנוספת במועד מהווה מחדל שלא הוסבר דיו על ידי המבקשים. ככל שהתדפיסים הומצאו כבר בעבר למשיבים, כלומר היו בידי המבקשים, לא ברור מדוע לא צרפו אותם המבקשים לתצהיריהם. אין המדובר בטענה חדשה של המשיבים שכן טענת המבקשים אשר הופיעה בסעיפים 19-21 לתביעתם, הוכחשה מפורשות ע"י המשיבים (ראה סעיפים 62-64 לכתב ההגנה).הנטל להוכיח את הטענה לפיכך, היה מוטל מלכתחילה על המבקשים. טענת המשיבים כאילו מחקירת המבקשים עולה כי ממלא שולמו דמי השכירות לכל התקופה וגם לאחר פינוי הבר, הינה טענה לסיכומים הבאה לשכנע את ביה"מ כי אין לקבל את גרסת המבקשים בעניין, תוך הפניה לחקירות ולעדויות שנשמעו ואין המדובר בהרחבת חזית. אין לקבל גם את טענת המבקשים כאילו מדובר בראיות מפריכות, שהרי אין המדובר בעדות מפתיעה, או חדשה, של המשיבים, אלא מדובר בראיה שהמבקשים מבקשים להגיש על מנת להפריך ולסתור את עדותם שלהם ואת עדות העד מטעמם.

5.יחד עם זאת, בפסיקה ובספרות המשפטית כבר נקבע כי בית המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף בשלב הערעור, ואפילו אם אי הגשתה במועד נבעה ממחדלו של בעל הדין (ראו בספרו של השופט א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שמינית, בעמ' 616-617: "במקרים מתאימים עשוי בית משפט של ערעור להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל דין".) . ההלכה הינה כי על הגשת ראיות באיחור, כמו על כל פגם פרוצדוראלי, ניתן לפצות בהוצאות ואף לאפשר לצד שכנגד להשלים ראיותיו.

וראה לעניין זה גם רע"א 105/05 שמעון דהאן נ. מישל קסון מפי כב' השופטת ארבל: