ת"א 16885-03-11 רביד נ' הפניקס חב' לביטוח בע"מ

1. לפני בקשה לפסילת מומחה בתחום הנוירולוגיה אשר מונה מטעם בית המשפט במסגרת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. לצורך הנוחות יכונה המבקש – תובע והמשיבה – נתבעת.

2. התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 25.8.08. לצורך בדיקת שיעור נכותו עקב התאונה מונה פרופ' פייזר כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי. פרופ' פייזר קבע לתובע נכות בשיעור 5% בגין הגבלה מזערית בתנועות הצוואר. לאחר תקופת זמן, כאשר הוצג לפניו חומר רפואי נוסף, קבע פרופ' פייזר כי חל שינוי משמעותי במצבו הרפואי של התובע המצדיק בדיקה חוזרת. כמו כן, הוא הביע עמדתו לפיה יש מקום למינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה.

3. בהמשך לאמור, מונה פרופ' בן חור כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה. כמו כן, התובע נבדק פעם נוספת על ידי פרופ' פייזר. חוות דעתו של פרופ' פייזר טרם הוגשה לתיק בית המשפט. חוות דעתו של פרופ' בן חור הוגשה ובמסגרתה נקבעה לתובע נכות נוירולוגית בשיעור 10% בגין פגיעה בחוט שדרה צווארי. חוות הדעת הועברה לעיונו של פרופ' פייזר. בחוות דעתו, פרופ' בן חור הצטרף להמלצת אורתופד אשר טיפל בתובע, לפיה התובע יעבור ניתוח וציין כי "ניתן לצפות לנכות אורטופדית גבוהה יותר לאחר הניתוח בגלל קיבוע עמוד השדרה". הוא הוסיף ובחן את שאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לפריצת הדיסק. מפאת חשיבות הדברים לענייננו, אצטט את קביעותיו בעניין הקשר הסיבתי כדלקמן:

"ההדמיות גם מצביעות על שינויים ניווניים כרונים בעמוד השדרה. דבר זה מלמד על נטייה אינהרנטית אצל התובע לפריצות דיסקים. משמעות דבר זה שלא מדובר בפריצת דיסק טראומטית טהורה על רקע עמוד שדרה בריא, אלא החמרה על גבי נטייה ראשונית לתופעות אלה.

יש לציין שהתובע היה מעורב בתאונת דרכים גם בשנת 2006 ולאחריה סבל מכאב צווארי. כמו כן יש פער זמנים של מספר חודשים בין התאונה הנדונה לבין סימפטומים כלשהם היכולים להיות רלוונטיים לפריצת הדיסק. למרות שדברים אלה אינם שוללים את הקשר האפשרי בין התאונה הנדונה לפריצת הדיסק, יש קושי משמעותי לקבוע מתי ארעה פריצת הדיסק הצווארי.

לסיכום: לא ניתן לקבוע בביטחון מתי ארעה פריצת הדיסק. יש עדות ברורה לנטייה הטבעית אצל התובע למחלה ניוונית של עמוד השדרה וסביר להניח שהתאונה הנדונה והחבלה הקלה לצואר האיצו במידה מסויימת את התהליך.

לאור זאת, יש מקום לייחס 1/3 מהנכות הנוירולוגית (ומן הנכות האורטופדית השארית לאחר הניתוח, במידה ויחליט לעבור אותו) עקב התאונה הנדונה, ו-2/3 מן הנכות לתהליך מחלה אינהרנטי."

4. לטענת התובע, יש מקום לפסול את חוות דעתו של פרופ' בן חור מחמת חריגה מסמכות. החריגה מתבטאת בקביעת קשר סיבתי בין מחלתו האורטופדית לתאונה, התייחסות המומחה לנכותו האורטופדית לאחר הניתוח שיהיה עליו לעבור בעתיד וגם קביעת נכותו האורטופדית לאחר הניתוח. בתשובתו לתגובת הנתבעת, הוסיף וביקש התובע לבטל את כל ההליך הרפואי שהתקיים עד כה, וזאת בשל חשיפתו של פרופ' פייזר לחוות דעתו של פרופ' בן חור, דבר אשר עלול, לפי הנטען, לפגוע בעצמאות שקול דעתו. הנתבעת מתנגדת לבקשה לפסילת מינויו של פרופ' בן חור. לאור התוצאה אליה הגעתי, לא התבקשה תגובתה לבקשה לביטול ההליך הרפואי (אשר התבקשה רק בתשובה לתגובת הנתבעת).

5. ככלל, לא יפסול בית משפט את חוות דעתו של מומחה שהתמנה על ידו אלא אם נתגלו פגמים חמורים בשיקול דעתו, במהימנותו, או שהימנעות מפסילה תגרום לעיוות דין (רע"א 7323/11 ועקנין נ' המאגר הישראלי ביטוחי רכב (הפול) בע"מ (28.12.11), אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 693-690 (מהדורה רביעית, 2012) (להלן: ספרו של ריבלין)). במקרה דנא יש לבחון האם אכן חרג פרופ' בן חור מתפקידו כאשר התייחס לנכות האורתופדית, וככול שהתשובה לכך חיובית, האם נגרם לתובע עיוות דין עקב כך, המצדיק את פסילת חוות הדעת.

6. ייאמר מיד כי לא מצאתי עילה לביטול מלוא ההליך הרפואי שהתנהל עד כה. ככול שירדתי לסוף דעתו של התובע, טענתו היא כי קיימת עילה גם לפסילת חוות דעתו של פרופ' פייזר. ברם ההשקפה המקובלת היא ש"חזקה על מומחה המתמנה על ידי בית המשפט שיידע לקבוע ממצאים ולחוות דעתו ללא פניות, גם אם מונחת בפניו חוות דעת של מומחה בלתי תלוי אחר, אשר נמצא ראוי וכשר לשמש מומחה מטעם בית המשפט באותה פרשה" (ספרו של ריבלין בעמוד 673). עוד נקבע כי "ככול שגוברת הקרבה בתחומי המומחיות הרלוונטיים, ובלבד שאינם חופפים, כך עשויה לגבור החשיבות והתועלת אשר בהצגת חוות דעתו של מומחה אחד שמינה בית המשפט בפני מומחה ממונה אחר – לבל תיפגם הקביעה האחידה מחמת התמונה החלקית שתוצג בפני המומחים" (שם עמוד 674). קיימת חפיפה מסוימת בין תחומי הנוירולוגיה והאורתופדיה ולפיכך יש תועלת בהיזון חוזר בין חוות הדעת. ברי כי על כל מומחה להפעיל שקול דעת עצמאי, וחזקה על פרופ' פייזר שכך יפעל.

7. אשר לחוות דעתו של פרופ' בן חור. לא ראיתי לפסול את חוות הדעת בגין הערותיו לגבי החמרת הנכות האורתופדית של התובע, ככול שיעבור ניתוח, ולגבי ייחוס חלק מהנכות למצב תחלואתי. אכן, על פני הדברים קביעות אלה אינן בתחום סמכותו, במיוחד בשים לב לכך שמונה מומחה בתחום הרלבנטי. יחד עם זאת, מדובר בקביעות אגביות אשר אינן שלובות בקביעות לגבי הנכות הנוירולוגית. אף אין להניח כי ייגרם בגינן עיוות דין לתובע. לפיכך, אין בהן כדי להצדיק את פסילת חוות דעתו.