ת"א 16804-05-15 מיכלב ואח' נ' מרק

1.לפניי בקשת הנתבע לסילוק התביעה נגדו על הסף בהיעדר עילת תביעה ובטענה כי מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית.

התובעות הן הבעלים של שתי דירות בבית משותף ברח' הרצל 12 בקריית שמונה,אשר הגישו ביום 1.9.05. תביעה לפיצויים בגין נזקים, שלטענתן, נגרמו לדירותיהן כתוצאה מביצוע עבודות בפרויקט לחיזוק חדרי ביטחון בבית המשותף (ת"א 5149-05 מיכלב אלה ואח' נ' מדינת ישראל משרד השיכון,להלן:"התביעה").בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי בלבד.

2.התביעה דנן הוגשה כנגד המומחה מטעמן של התובעות בטענה כי גרם לתובעות נזקים מאחר שלא התייצב לדיון ההוכחות שהתקיים בתביעה שם. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 26.11.13 הודיעו התובעות לנתבע עליו להתייצב לדיון ההוכחות על מנת להגן על חוות דעתו. הנתבע סירב ולא התייצב לדיון, וזאת, בניגוד להתחייבויותיו החוזיות והמקצועיות כלפיהן. התובעות טענו כי כתוצאה מאי התייצבותו של הנתבע לאותו דיון,נגרם להן נזק בדמות ההפרש שבין סכום התביעה המקורי לבין הסכום הנמוך יותר שנפסק להן בפועל וכן עוגמת נפש בסכום של 50,000 ₪ אשר הועמד לצורכי אגרה בלבד.

3.לטענת הנתבע המדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית,הנעדרת עילת תביעה כלפיו.

לטענת הנתבע,ההתקשרות של התובעות לצורך קבלת חוות הדעת הייתה עם "פרוייקט ברמה" בע"מ (להלן: "החברה"),כשהנתבע- מהנדס במקצועו, הגיש חוות דעת במסגרת תפקידו בחברה בלבד. לפיכך טען הנתבע להיעדר יריבות אישית כלפיו. עוד הפנה הנתבע לפסק הדין שניתן בתביעה ועל פיו, מונה שם מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים, ולכן, ובהתאם לתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, מימלא, חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים, לרבות זו מטעם התובעות, כאילו לא נתקבלו כראיה במשפט. לפיכך טען הנתבע כי אין קשר סיבתי לנזק הנטען והמוכחש שלכאורה נגרם להן.

הכרעה:

4.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים,שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל:

אכן,ההלכה הינה כי סילוקה על הסף של תובענה הוא סעד דרסטי ומגמת בתי המשפט היא שלא להכריע את גורל התביעה לדחייה או מחיקה, מבלי שניתן לתובע יומו בביהמ"ש. ביהמ"ש ישתמש בצעד מרחיק לכת של סילוק תובענה ביד קמוצה ובמשורה כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד המבוקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה. (ראה: ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א יפו, פ"ד מ (2) 668).

יחד עם זאת, ברי כי בית המשפט לא ינהל לשווא הליכים עיקריים וארוכים אם נוכח לדעת כבר בשלב זה, כי אין כל סיכוי להצלחת התובענה, בין אם מחמת העדר עילה ובין מסיבה אחרת. במקרים אלה, משרתת המחיקה על הסף את אינטרס היעילות בכך שנמנע הצורך לנהל הליך משפטי שתוצאותיו ידועות מראש.

ההלכה היא כי העדר עילה ויריבות הם פגמים שמתגלים מעיון בכתב התביעה עצמו ללא חקירה ודרישה בעובדות. ראו ת.א. (ת"א) 1285/96BELL HELICOPTER נ' גילה אלטר:

"בבוא בית המשפט להכריע בשאלה אם לדחות כתב תביעה על הסף אם לאו - עליו לבחון אם מעיון בכתב התביעה ובנספחים המצורפים לו עולה, כי קיימת קרבה בין התובעים לבין הנתבעים אשר אם יינתן לראיות התביעה מלוא המשקל - יחובו הנתבעים בדין".

5.ראשית אציין כי עיון בכתב התביעה מלמד כי התשתית העובדתית הנטענת היא תשתית עובדתית המתבססת על ההתקשרות החוזית. התובעות נסמכות על הצעת המחיר החתומה מיום 31.12.04 אשר לטענתן, מהווה הסכם המדבר בעד עצמו (ראו בעיקר סעיפים 7- 11). וכן ראו סעיף 13 לכתב התביעה, עת טענו התובעות כי על הנתבע הייתה חובה להתייצב לדיון בבית המשפט באותו הליך "על פי חוזה חתום שנחתם ביניהם ואשר קיבל תמורה מלאה בעבורו, על פי דרישתו".

אלא שעיון בהסכם מלמד כי הסכם זה נחתם בין התובעות לבין החברה, באמצעות מנהלה- הנתבע. המדובר בהצעת מחיר הנושאת את סמליל החברה וכאשר מתחת נכתב שמו של הנתבע. הצעת המחיר מופנית לתובעות כאשר בסיפא להצעת המחיר, לצד חתימותיהן של התובעת, צוין שמו של הנתבע בכובעו כמנהל החברה . כמו כן מכתב ב"כ התובעות מיום 26.11.13 שנשלח לנתבע, נשלח אליו תוך ציון "פרוייקט ברמה בע"מ".

במסגרת ההחלטה מיום 5.1.16 נתבקשו התובעות להגיב לטענות הנתבע המפורטות בסעיף 2 לכתב ההגנה, כלומר, גם לטענה להיעדר יריבות, ברם תגובתן נעדרת כל התייחסות לטענת הגנה זו. העובדה שהנתבע הינו מנהל בחברה, אשר ביצע את העבודות מושא ההסכם בפועל, אינה מצדיקה, כשלעצמה, הגשת תביעה אישית כנגדו. הגשת תביעות כנגד בעלי תפקידים בחברה, בטענה כי יש להרים את מסך ההתאגדות הנפרד של החברה צריכה להיתמך בתשתית עובדתית מינימאלית,המצביעה על עילת תביעה אישית כנגד נושא המשרה. לא מצאתי פירוט, או טענות בעניין בכתב התביעה, דנן וכבר בשל כך דין הבקשה להתקבל.

6.זאת ועוד,גם לגופם של דברים,צודק הנתבע בטענתו כי בנסיבות העניין גם אם יתקבלו טענות התובעות המפורטות בתביעה,הרי שלא ניתן יהיה לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין אי התייצבותו לדיון, לנזקים הנתבעים-סכום הפיצוי שנפסק בתביעה שם ולכן אין טעם בניהול תביעה זו.

בית המשפט הבהיר בפסק דינו בתביעה שם כי המהנדס סוהיל מ' סאבא מונה כמומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין. בית המשפט קבע כך בסעיף 26 לפסק דינו:

"בטרם אדרש לטענות הצדדים בהקשר האמור, אציין כי התובעות בסיכומיהן מבקשות להסתמך על חוות-דעת המומחה מטעמן. אלא שזאת אין בידן לעשות; המומחה בענייננו מונה בהסכמת הצדדים, ומכאן שחוות הדעת מטעם הצדדים שהוגשו עובר למינוי אינן עוד בגדר ראיות בהליך (תקנה 130(ג)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984). אוסיף, מעבר לנדרש, כי בדיון ההוכחות הודיעו התובעות כי המומחה מטעמן סירב להתייצב לעדות חרף פנייתן אליו. בנסיבות אלה, ואף אם לא היתה חלה בעניינו תקנה 130(ג)(2) הנ"ל, הרי שבהיעדר הסכמה להגשת חוות הדעת ללא חקירת עורכה, לא היה בידי התובעות להסתמך עליה כראיה"