ת"א 16764-11-15 בוקטוס נחמיאס בע"מ נ' נשר סולן ואח'

בפני בקשה להטלת עיקולים זמניים, שהתקבלה במעמד צד אחד, והוגשה בקשה לביטול עיקולים. כמצוות הפסיקה, התקיים הדיון בבקשות באופן שהבקשה להטלת עיקולים זמניים נדונה מדעיקרא, כאילו הבקשה לביטול עיקולים היא רק תגובה לה. שני המצהירים נחקרו, והצדדים סיכמו טענותיהם. התביעה היא בסך 453,110 ₪, והיא הוגשה גם נגד נתבעת נוספת, אשתו של המשיב; ובין הצדדים מתנהל גם הליך נוסף בבית משפט זה, ת"א 53374-10-15, בו תובעים המשיב ואשתו את המבקשת ובעלי מניותיה לתשלום סך של 604,515 ₪.

בקצירת האומר (ומבלי שיהיה באופן הצגת העובדות לקמן משום קביעת מסמרות כלשהן לגבי אותן נקודות השנויות במחלוקת כזו או אחרת), הסיפור הוא כזה: המבקשת, ע"י שני בעלי מניותיה, ה"ה אסף בוקטוס ונירה ביטון, מכרה למשיב את פעילותו העסקית של בר-מסעדה בשם "הפרלמנט", על פי הסכם מחודש נובמבר 2014. העברת הבעלות בעסק נועדה ליום 1.3.2015. מעט מהתמורה שולמה כמקדמה, והיתרה נועדה לתשלום עד יום העברת הבעלות. בפועל, ועקב אי-קבלת הלוואה מטעם הקרן לעידוד עסקים קטנים, עליה הסתמך המשיב, לא שולמה היתרה, והצדדים הגיעו להסכמה נוספת, לפיה היתרה (415,000 ₪ ומע"מ) תשולם ב-42 תשלום חודשיים בסך 10,000 ₪ כל אחד, והוסכם עוד, כי הבעלות בציוד המסעדה תעבור למשיב רק בתום פרעון התשלומים. שיקים מעותדים של המשיב נמסרו, והראשונים גם נפרעו. השיק לחודש אוגוסט 2015 חולל בהעדר כיסוי, והוחלף על ידי שיק של אשת המשיב, שנפרע. השיק הבא בסדרה, של חודש ספטמבר 2015 בוטל, ומאז לא שולם סכום נוסף ע"ח התמורה. המשיב סגר בפועל את המסעדה בחודש אוגוסט 2015, ובחודש אוקטובר 2015 פנה המשיב לנציגי המבקשת וביקש כי יטלו את ציוד המסעדה, לדרישת בעל הנכס. הציוד נלקח על ידי נציגי המבקשת וחלקו נמכר בכ-14,000 ₪.

התביעה שבפני מבוססת, בעיקרה, על יתרת התמורה שלא שולמה; התביעה הנגדית מבוססת, בעיקרה, על טענות למצגי שווא מצד המבקשת ומי מטעמה, ועל טענות לנזקים שנגרמו עקב כך ועקב הפרות נוספות של ההסכם בין הצדדים, לרבות הסכם אי-תחרות, שהביאו בסופו של יום לסגירת המסעדה, כאמור.

הבקשה להטלת עיקולים מבוססת על סיפור הדברים דלעיל, ועל הטענה כי למשיב אין נכסים, ועל כן לא יהיה מקור לגביית הסכום שייפסק, כשייפסק וככל שייפסק, לרבות התייחסות לכך שאחד השיקים שמסר חולל בהעדר כיסוי.

הבקשה לביטול העיקולים מבוססת על טענת העדר יריבות, נוכח זאת שהסכם המכירה (כמו גם ההסכם הנוסף לפריסת היתרה, כאמור) לא נחתם כלל על ידי המבקשת, אלא על ידי ה"ה בוקטוס וביטון בלבד, ועל כן הם – ולא היא – בעלי דברו הנכונים של המשיב; על הטענות שעליהן נשענת התביעה הנגדית; ובתוכן, חוסר תום הלב הגלום בכך שהמבקשת או מי מטעמה פעלו שלא כדין במוכרם את ציוד המסעדה, עד כדי האשמתם בגניבה. עוד מבוססת הבקשה על טענה, כי העיקולים פקעו, שכן לא הומצאו כדין תוך 3 ימים. אין פירוט לטענה זו בבקשה, אולם בדיון התברר כי הכוונה היא, שאלה הומצאו לב"כ המשיב, ולא למשיב ישירות.

כאמור, המצהירים, מר בוקטוס והמשיב, נחקרו. מר בוקטוס דבק בעיקרי גרסתו שבתצהיר. המשיב, עם זאת, שינה באופן בולט את גרסתו לעניין לקיחת הציוד שנמכר, ואישר כי ביקש ממר בוקטוס לקחת אותם. הוא גם אישר כי אין לו נכסים כלשהם, למעט רכב אחד, משועבד. ביתר עיקרי גרסתו דבק.

לא מצאתי הרבה חדש בסיכומי טענות הצדדים. המבקש ריכז את טענותיו בכך שעילת התביעה קיבלה חיזוק מסוים בהודאתו (הנטענת) של המשיב, כי עקב אי קבלת הלוואה לא עמד בתשלומים, ובהודאתו (הנטענת) של המשיב, כי אכן ביקש מנציגי המבקשת ליטול את הציוד. המשיב חזר על שלל טענותיו (לרבות טענת גניבת הציוד בידי נציגי המבקשת), והוסיף שתי נקודות אלה: (1) כי המצאת המסמכים אליו, מלבד שהיתה פגומה בכך שהוא עדיין לא ייצג את המשיב בהליך הנוכחי, היתה גם פגומה בכך שהמסמכים שהומצאו לו לא נשאו את אישור מזכירות בית המשפט, כי הערבויות הופקדו, ולא כללו את הערבויות עצמן; ו-(2) כי תניית שימור הבעלות במיטלטלין, ששולבה בהסכם פריסת יתרת התמורה, מהווה מעין משכון לא רשום, הנעדר תוקף, וכי על כן מדובר במיטלטלין השייכים למשיב, ולא למבקשת.

דין העיקולים להישאר על כנם.

על דרך הקיצור: קיומה של עילת התביעה מבוסס דיו. למעשה, ניתן לומר כי אפילו המשיב אינו חולק על כך, למעט טענת העדר היריבות. עצם קיומן של טענות הגנה, ויתר טענותיו של המשיב אינן אלא כאלה, אינו שולל את קיום עילת התביעה או את ההצדקה בהטלת העיקול. לפיכך אין משמעות לטענה אודות נזקים כאלה ואחרים שנגרמו למשיב, או הפרות הסכם מצד המבקשת, או אפילו הטענה החדשה לעניין שימור הבעלות: כל אלה הן טענות הגנה; יכול ויוכלו בסופו של יום להביא להדיפת התביעה, ויכול שלא; לבטח אין הן שוללות את קיומה של עילת תביעה.