ת"א 1676-05-14 ליפשיץ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

לפני בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה עד להחלטה בבקשה לסילוק על הסף שהגיש הבנק וכן התכתשויות לוואי נוספות בין הצדדים בנושאים פרוצדוראליים.

הרקע להגשת התביעה הנו כי דירתו של התובע מומשה ונמכרה לצד ג', לאחר שהתובע לא עמד בהחזרי ההלוואה שלקח מהבנק ולאחר שכל הערעורים של התובע (עד בית המשפט העליון), למניעת המכר לצד ג', נדחו. במסגרת התיק דנא, הגיש התובע תביעה לסעד הצהרתי שלפיו "נכרת הסכם לפריסת ההלוואה" ועל כן מכירת ביתו שמושכן לטובת ההלוואה הייתה שלא כדין. כמו כן, במסגרת התביעה העלה טענות רבות נוספות כנגד הבנק על התנהלות שלא כדין בכל הקשור לגביית חוב התובע לבנק.

הבנק הגיש בקשה לסילוק על הסף, במסגרתה טען הוא למעשה בית דין ולטעמים נוספים לדחיית התביעה על הסף. כמו כן, טען הבנק כי הלכה היא כי בית המשפט אינו נדרש לתביעה לסעד הצהרתי, מקום שניתן להגיש תביעה כספית וגם בשל כך יש לסלק את התביעה על הסף.

בהחלטתי מיום 31.8.14 קיבלתי את טענת הבנק לגבי הסעד המבוקש והוריתי לתובע להגיש תביעה כספית. התובע הגיש ערעור על החלטתי. הערעור נדחה תוך חיוב התובע בהוצאות משפט בסך של 10,000 ש"ח.

ביום 19.6.16 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן. ביום 29.9.16 הגיש הבנק בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה ובקשה לסילוק על הסף. ביום 10.10.16 הגיש הבנק בקשה לסילוק התביעה על הסף. הבקשה נמחקה משלא ניתנה החלטה בבקשה להארכת מועד. ביום 14.10.16 הגיש הבנק בקשה נוספת לביטול החלטת המחיקה של הבקשה לסילוק על הסף וכן למחיקת התביעה על הסף מחמת אי הגשת בסדר דין מהיר ולתיקון הבקשה להארכת מועד.

התובע מתנגד להארכת המועד וטוען כי הנו זכאי לקבלת פסק דין לפי התביעה.

האמור לעיל מהווה אך תמצית ההליכים העיקריים. בפועל וכפי שנרמז בפתח החלטתי, הצדדים הגישו בקשות, תגובות, תשובות והודעות נוספות לרב בעניינים פרוצדוראליים שעם כל הכבוד נמצאים בשולי הדברים. לצערי, בטרם התחיל התיק להתברר, הצדדים כבר הגישו יחדיו לא פחות מ-47 בקשות ותיק הנייר מונה כבר עתה לא פחות מ-181 מסמכים כשבית המשפט כבר נדרש לתת 47 החלטות וכאמור, טרם הוגש אפילו כתב הגנה. עניין נוסף שמכביד על ניהול התיק הנה העובדה שהתובע אינו מיוצג. התובע, אשר למיטב ידיעתי אינו עו"ד או משפטן, מתנהג כאילו הנו עו"ד מדופלם ומפנה בבקשותיו לתקנות ולחוקים, תוך הסקת מסקנות שגויות במקרים רבים והעלאת טענות בלתי רלוונטיות, שלא לדבר על כך שבקשותיו כמו גם התביעה הראשונה וגם המתוקנת, מנוסחות בצורה לא קוהרנטית.

קיצורו של דבר, לתיק זה, יפה הפתגם "מרב עצים לא רואים את היער". כבר הערתי לצדדים בהחלטתי מיום 17.10.16 בעניין הגשת הבקשות הרבות, עד כדי כך שעוד בטרם יש סיפק לבית המשפט להידרש לבקשה פלונית בינתיים מוגשות מספר בקשות נוספות וחוזר חלילה.

לגופו של עניין, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נחה דעתי כי מן הדין לתת לבנק ארכה להגשת כתב ההגנה עד להכרעה בבקשה לסילוק על הסף. מעיון ברפרוף בכתב התביעה המתוקן, עולה כי מאוד ייתכן שכתב התביעה המתוקן כולל עניינים שלא הותר להכלילם לכתב זה. בנוסף לכך, הבנק מעלה שורה של טענות סף (כגון מעשה בית דין ואחרות), שעל רקע תוכנה של התביעה, שמתייחסת להליכים קודמים שהתקיימו ושהסתיימו, מן הדין, גם מבחינת יעילות הדיון, לפחות לבדוק אותן כבר בשלב זה, כדי להגיע למסקנה האם יש מקום להכריע בהן כעת או שמא לדחות את ההכרעה בהן לפסק הדין.