ליאון ו-27 אח' נ' א.א.מ.נ חברה לבניין בע"מ ואח'

לפניי תובענה להצהיר על ביטולו של חוזה מקרקעין ובניה ("פרויקט תמ"א 38" חלקי) בין התובעים לנתבעת 1.

התובעים (להלן גם: "הדיירים") הם בעלי הזכויות בבית המשותף שברחוב הרב קוק 5 באשדוד (גוש 2066 חלקה 236; להלן: "הבניין"). הם התקשרו בחוזה עם הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת" או "הקבלן"), שלפיו התחייבה הנתבעת לבצע תוספות בנייה בבניין, בתמורה לחלק מזכויות הבניה הצמודות לבניין, אשר יאפשרו לנתבעת לבנות שתי דירות גן ולמכרן (להלן: "החוזה"). הקונים של דירות אלה הם הנתבעים 4-2 (להלן: "הנתבעים הנוספים" או "רוכשי דירות הקבלן").

התובעים מבקשים להצהיר כי החוזה מבוטל מחמת הפרתו על ידי הנתבעת; וכפועל יוצא מכך – כי אין עוד לנתבעת זכויות בבית המשותף, לרבות זכות גישה ושהות בו ובשטחים הצמודים לו, ודין הערת האזהרה לטובתה להימחק.

התובעים מבהירים כי אין להם כל טענה נגד רוכשי דירות הקבלן, וכי אינם מעוניינים לפגוע בזכויותיהם.

רוכשי דירות הקבלן, המנהלים נגד הנתבעת הליך מקביל בבית משפט השלום בראשון-לציון [א 3739-08-16], שותפים לרצונם של התובעים כי הנתבעת תסולק מן האתר, הערת האזהרה לזכותה תימחק, וזכויות הבניה הכרוכות בבית המשותף יימכרו, במסגרת פרויקט תמ"א 38 משלים, לקבלן אחר, הנהנה מאמונם של התובעים ושל רוכשי דירות הקבלן, אשר יתקן את ליקויי הבניה הנטענים של הנתבעת וישלים את עבודות הבניה – הכול, כמובן, בכפוף לשמירת זכויותיהם, ובשים לב לכך שהערות האזהרה לטובתם של רוכשי דירות הקבלן רשומות על הערת האזהרה לטובת הנתבעת.

התובעים טוענים כי הנתבעת הפרה את החוזה בחוסר מעש שנמשך שנים(!), ולא סיימה את העבודה בתוך המועד החוזי ובתוך תקופת תוקפו של היתר הבניה שניתן לה.

הנתבעת מודה למעשה בחוסר מעש ממושך, ובאי-סיום העבודה במועד. לפיכך, טענותיה כי חרף מצב דברים זה אין לבטל את החוזה הן בבחינת "הודאה והדחה", שהנטל להוכיחן מוטל על הנתבעת.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי מחדלים של רוכשי דירות הקבלן הם שגרמו לעיכובים. בישיבת קדם-המשפט הראשונה הערתי כי לכאורה אין בכך הגנה כלפי התובעים. בעקבות כך העלתה הנתבעת לראשונה טענה כי גם מחדלים של התובעים עצמם גרמו לעיכובים [פרוטוקול מיום 15.2.17].

בעקבות טענה חדשה וכבושה זו, המהווה עילת הגנה חדשה לגמרי ושינוי חזית מהותי – קבעתי כי ככל שהנתבעת עומדת על הטענה, תגיש בקשה לתיקון כתב הגנתה, בצירוף ראיות לכאורה התומכות בעילה החדשה, ותפקיד ערובה להוצאות [החלטות מיום 17.4.17 ומיום 22.5.17]. אולם, הנתבעת הודיעה כי אין בכוונה לעשות כן [הודעה מיום 1.6.17].