ת"א 16717-07-14 ווזאנה נ' שללם ואח'

בקשה להורות על עיכוב ההליכים בתובענה, נוכח קיומה של תניית בוררות בין הצדדים, ולהעביר הסכסוך לדיון בפני הבורר, שמונה ע"י יו"ר לשכת עוה"ד, עו"ד אילן בומבך.

המשיב, פנחס שללם (להלן - "המשיב") אוחז בשליש ממניותיה של חברת אסדיון פיתוח (1997) בע"מ (להלן - "החברה"). המבקש, יורם ווזאנה (להלן - "המבקש"), אוחז אף הוא בשליש ממניות החברה; כן אוחז הוא בשליש הנותר של המניות, בנאמנות עבור המשיב 2, בועז אורדן (להלן - "המשיב 2"). המשיב הגיש נגד המבקש והמשיב 2 תביעה להסרת קיפוח ולניהול ענייני החברה, לפי סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999.

ביום 28.10.14 הגיש המבקש בקשה לעיכוב הליכים, ולהעביר את התביעה לדיון בבוררות לאור הוראות סעיף 5(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן - "חוק הבוררות"). הבקשה באה לאור קיומה של תניית בוררות ההסכמים השונים, שנחתמו בין הצדדים ולפיהם מונה עו"ד אילן בומבך ע"י יו"ר לשכת עורכי הדין לשמש כבורר בין הצדדים. בהקשר זה מפנה המבקש, בין היתר, לסעיף 16 להצהרת הכוונות מיום 17.8.10, שנחתמה בין המשיב לבעל החברה לשעבר יורם אורדן, ולסעיף 10 להסכם שנחתם בין המבקש למשיבים ביום 27.2.12, הסכם אשר גם הסכם הנאמנות מיום 5.7.12 כפוף להוראותיו.

המבקש טוען, כי אמנם התנהלה בוררות לפי ההסכם מיום 7.5.13, הסכם אשר תוקפו פג, עם זאת, אין בכך כדי לבטל את תוקפן של תניות הבוררות בין הצדדים שכן אותו הסכם לא מינה את הבורר, אבי כהן, לבורר בכל העניינים הנוגעים לצדדים אלא הסמיך אותו לדון במסגרת הבוררות בענייניה השוטפים של החברה בלבד ולא במחלוקות שקדמו למינויו. בנסיבות אלה, תניית הבוררות שנקבעה בהסכם מיום 7.5.13 עודנה בתוקף, או לחילופין - תניות הבוררות בהסכמים הקודמים עומדות בתוקפן.

המבקש מוסיף, כי היות ועיקר המחלוקת בין הצדדים היא ממונית, אין מדובר במצב המצדיק סטייה מתניית הבוררות.

המשיב טוען לדחיית הבקשה בשל העדרה של תניית בוררות תקפה בין הצדדים. תניית הבוררות בהסכם מיום 17.8.10 אינה רלוונטית שכן היא נערכה בין המשיב 1 לצדדים אחרים שאינם צד להליך שכאן, וממילא מר יורם אורדן חתם על ההסכם שלא בסמכות. בהסכם מיום 5.6.12 ישנה תניית בוררות הנוגעת למחלוקות הנוגעות לעסקת העברת המניות בלבד, וממילא הוא בוטל בהסכם מיום 5.9.12, אשר אינו כולל תניית בוררות. כמו כן, בין הצדדים התנהלה בוררות על פי ההסכם מיום 7.5.13, בענייניה השוטפים של החברה וזו הסתיימה זה מכבר. הסכם זה אינו תקף עוד ועל כן אין מקום לבוררות בנושאים אחרים.

המשיב מוסיף, כי תביעה בעילה של קיפוח המיעוט אינה עניין, אשר ניתן לברר במסגרת בוררות, לאור סעיף 3 לחוק הבוררות. הזכות לבקש סעד בגין קיפוח המיעוט הינה זכות קוגנטית, אשר לא ניתן להתנות עליה בהסכם וככזו, אינה נושא הראוי לבוררות.

עוד טוען המשיב, כי האינטרס הציבורי מחייב בירור פומבי של התביעה העוסקת בעניינים של מרמה והפרת אמונים. סעיף 5(ג) לחוק הבוררות קובע, כי בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם קיים טעם מיוחד לכך, וקיומה של טענת תרמית הוכרה בפסיקה כטעם מיוחד להצדיק בירור פומבי, תחת דיון בבוררות. לאור הטענות, כי נעשה שימוש בכספי החברה על מנת לממן את הוצאותיו של יורם אורדן והוסבו כספים שלא כדין לפקודת חברת בידודים, יש לברר התביעה בבית המשפט דווקא.

דיון

האם יש להורות על עיכוב הליכים בתביעה שהגיש המשיב, בטענה לקיפוח המיעוט בחברה, לאור תניות הבוררות שנכללו בהסכמים בין הצדדים? הצדדים חלוקים בשאלה זו, כאשר המשיב טוען כי אין תניית בוררות בתוקף ונושא הדיון בתביעה אינו מתאים להליך של בוררות.

אדון בטענות אלה כסדרן.