פלוני נ' ד"ר מ. א.

רקע וטענות

בפני תביעת נזיקין בעילת רשלנות רפואית מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

לטענת התובע, יליד 1949, הטיפול שקיבל במרפאת הנתבע בשנים 2015-2017 היה רשלני וכתוצאה ממנו נגרם לו נזק בלתי הפיך בעין, ונגרמו לו הוצאות שיקום רבות.

טרם הטיפול הנתבע הזמין 4 סדים כירורגיים אך בסופו של דבר, בשל מחסור בעצם בלסת עליונה, לא עשה בהם שימוש, קדח בלסת העליונה וחדר לארובת העין, ולא התייעץ לפני כן עם מומחה פה ולסת.

הנתבע החתים את התובע על טופס הסכמה, אך לא יידע אותו בדבר הסיכון במעבר המקדח לארובת העין.

גם הטיפול החלופי בו נעשה שימוש בשתל חובק ועליו גשר לא צלח, וגרם לגירוי בעין, דלקת סביב השתל וסבל לתובע, והוא פנה לקבל טיפול במרפאה אחרת.

הנתבע הציע להחזיר לתובע את הכספים ששילם ואף מעבר לכך, בסכום כולל של 135,000 ₪, תוך דרישה לחתום על כתב ויתור תביעות.

התובע חתם על כתב ויתור תביעות, אך טוען שעשה זאת תחת לחץ שכן היה זקוק לכסף לשיקום הפה, סבל מכאבים ולכן ההסכם אינו חוקי.

הנתבע מכחיש את החבות והגיש עם כתב ההגנה, בקשה לסילוק התביעה על הסף, בעילת התיישנות ומחמת העובדה שהתובע חתם על כתב ויתור תביעות וקיבל סך של 135,000 ₪ ביום 26.11.17.

יתירה מזו, טוען הנתבע שהתובע לא היה שרוי במצוקה בעת חתימה על כתב הויתור, היה מודע לכל תנאיו עליהם גם נשא ונתן עם הנתבע, לאחר שהתייעץ עם עו"ד.

ב"כ הנתבע הפנה לפסיקה בת"א 17777-03פרי מורןנ'כלל חברה לביטוח בע"מ (10.07.06) התומכת לטענתו בעמדתו, וכן לע"א 9207-04 יוסף כמיסהנ'דן גרטלר (14.08.08) ולע"א 134/77 פנחס ו-יחזקאל גניסלב נ' אריק אקמן, לב(1) 748(1978).

לטענת ב"כ הנתבע המלומד, מדובר בשיהוי קיצוני מיום החתימה על כתב הויתור, ואף חריגה מעבר לתקופת ההתיישנות ממועד הטיפולים.

בתשובתו לבקשת הנתבע טען ב"כ התובע המלומד ש: