פלוני נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 4ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

התובע היה מעורב כנהג ברכב, שהשימוש בו מבוטח ע"י הנתבעת, בתאונת דרכים שארכה ביום 15.3.15 ואשר היתה תאונת שרשרת בה היו מעורבים מספר רכבים. בניגוד לנטען בסיכומי התובע אין דבר המעיד על כך שמדובר היה בתאונה קשה ותמונות הנזק לרכב אינן מעידות על כך.

אין בפי התובע טענה לקיומה של נכות צמיתה כתוצאה מפגיעתו בתאונה.

בעוד התובע מבקש לפסוק לו פיצוי בסך של כ-25,000 ₪, הרי שהנתבעת טוענת כי לתובע כלל לא נגרם בתאונה "נזק גוף" כהגדרתו בחוק הפלת"ד, ולחילופין, יש לפסוק לו, לכל היותר פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 4,000 ₪.

בהתאם לתיעוד הרפואי שהציג התובע, לאחר שהוא נבדק בחדר המיון ולא נמצאו כל ממצאים מלבד רגישות בעמ"ש צווארי ומותני, הוא שוחרר לביתו עם המלצה ל-4 ימי מנוחה ומעקב רופא מטפל. לאור המשך תלונות על רגישות בעמ"ש, סחרחורות ובחילות, הופנה התובע לבדיקת אורטופד ונוירולוג.

האורטופד שבדק את התובע ביום 24.3.15 לא מצא ממצא נוסף והפנה אותו לקבלת טיפול פיזיוטרפי. גם בדיקת הנוירולוג מיום 6.4.15 היתה תקינה, למעט הגבלה בתנועות הצוואר, והומלץ לתובע על נטילת תרופה כנגד הסחרחורות.

התובע קיבל טיפול פיזיוטרפי בחודשים 6/15-7/15 (13 טיפולים) ובזאת הסתיים הטיפול הרפואי הקשור לפגיעתו בתאונה. אמנם התובע הופנה, בחודש 8/15, לבדיקת מיפוי עצמות בשל המשך תלונות על כאבי גב וקיומה של רגישות והגבלה בתנועה, אולם לא הוצג תיעוד המעיד על ביצוע הבדיקה מאז.

לתובע ניתנו תעודות אי כושר למשך 75 יום, אולם בפועל, כך לטענתו, נעדר מעבודתו למשך 22 יום בלבד.

עיון בתלושי השכר שהציג התובע, כמו גם באישור המעביד על גבי טופסי הדיווח החודשיים לחודשים 3/15 ו-4/15, מעידים כי היקף עבודת התובע ירד בחודשים אלו, וכי בעבור 22 ימי עבודה לא שולם לו כל תשלום (גם לא תשלום בעבור ימי מחלה). שכרו של התובע בכל אחד מחודשים אלו עמד על סך של 2,113 ₪ ו-1,189 ₪ בהתאמה (כולל תשלום בעבור ימי מחלה בסך 595 ₪ ששולם בחודש 3/15). שכר זה נמוך משכרו בחודש 2/15, בו שולם לו שכר עבור חודש עבודה מלא בסך של 3,700 ₪. לאור נתונים אלו אני מקבלת את טענת התובע כי נגרם לו הפסד שכר בתקופה זו, אולם אני סבורה כי יש להעמידו על מעט פחות משכר חודש עבודה אחד (22 ימי אי תשלום לעומת 25 ימי עבודה בחודש), שכן השכר משולם לפי שעות עבודה בפועל (ולא לפי ימי עבודה) ולפיכך חישוב השכר לפי שכר יומי, כפי שנעשה בסיכומי התובע, איננו מדויק.

מעבר להפסד השכר יש מקום לפסוק פיצוי בגין כאב וסבל וכן פיצוי גלובאלי מינימלי בגין הוצאות בגין הנסיעות לטיפולים רפואיים ותשלום דמי השתתפות עצמית בקופת חולים בגינם, הא ותו לא. העדר ראיה להוצאה בגין עזרה לאחר התאונה אינני מוצאת שיש לפסוק פיצוי בגינה, מה גם שלא שוכנעתי כי הפגיעה שסבל התובע מצריכה קבלת עזרת בני משפחה החורגת מהרגיל.