ת"א 16621-03-14 ע' נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ

בהחלטה מיום 7.12.14 קיבלתי את בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") בדבר נכות תחום הנפשי, כתוצאה מהתאונה מיום 7.1.10.

בסמוך לאחר מכן מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי ("המומחה").

בין הצדדים התגלעה מחלוקת לעניין המצאת מסמך למומחה, בדיקה פסיכודיאגנוסטית שנערכה לתובע ביום 23.7.12 ע"י פסיכולוג שיקומי מומחה אליה הופנה ע"י המל"ל ("ההערכה").

התובע סבור כי יש לאפשר הצגתה של ההערכה למומחה, ואילו הנתבעת מתנגדת לכך.

אקדים ואומר; הבקשה להבאת ראיות לסתור התקבלה מטעמים שאינם נוגעים לבעייתיות כלשהי בהערכה כשלעצמה, אלא בשל הסתמכות על חוות דעת פרטית, פערים בין קביעות ועדות שונות של המל"ל, והעדר התייחסות הועדה לעברו הרפואי של התובע. אדרבא, לכאורה קיומה ותוכנה של ההערכה דווקא עשויים היו לשמש, במידת מה, כשיקול הפועל נגד קבלת הבקשה, הן מאחר וההערכה מהווה בדיקה מטעם המל"ל עצמו התומכת באפשרות של הפעלת שיקול דעת עצמאי ע"י המל"ל ועומדת כנגד ההסתמכות על חוות הדעת הפרטית (גם אם, כפי העולה מן התוצאה, לא במידה מספקת); הן מאחר וההערכה כוללת התייחסות לעברו הרפואי של התובע.

עם זאת, אין בכל האמור כדי להשפיע על ההכרעה בבקשה זו. הקושי, ככל שקיים, בהמצאת המסמך למומחה אינו נובע במישרין מעצם קבלת הבקשה להבאת ראיות לסתור, ובאותה מידה קבלת הבקשה בוודאי אינה מכשירה את המסמך. לאחר קבלת בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור בוטלה למעשה משמעותה של קביעת המל"ל לענייננו והיא אינה מחייבת עוד לצרכי הליך זה. הצדדים חוזרים לעמוד בנקודת ההתחלה כאילו לא נקבעה הנכות על פי דין מעולם, ויש לבחון את הדין באשר למסמך כאילו מונה מומחה לכתחילה.

על מנת להשיב לשאלה אם להתיר הצגת ההערכה למומחה, יש לבחון את השיקולים לכאן ולכאן.

מחד גיסא, הלכה היא כי "אין להציג בפני מומחה רפואי, אשר נתמנה על ידי בית המשפט, את קביעותיו של המוסד לביטוח לאומי לעניין דרגת נכותו של הנפגע, אפילו לא נסתרו עדיין או בכלל" [א' ריבלין, "תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים" (מהדורה רביעית) ("ריבלין"), בעמ' 669, ואסמכתאות שם], "קל וחומר מקום בו נסתרה כבר הקביעה של דרגת הנכות על פי דין, ובפועל אינה קיימת עוד" [ריבלין, עמ' 670].

מאידך גיסא, מקובל כי "מקום בו המומחה שנתמנה הוא מומחה בתחום הפסיכיאטרי, עשויה גישת בתי המשפט כלפי היתר להמציא לעיונו מסמכים מסוימים להיות ליברלית" [ריבלין, בעמ' 677]. תחום זה שונה במידת מה מתחומי רפואה אחרים. לעתים אין מנוס מלהביא לידיעת המומחה מידע שאינו מותר בדרך כלל. כך, לדוגמא, בנוגע לשיחות עם מורים בבית הספר או להצגת תעודות מבית הספר כשמדובר בקטין, ובכלל שיחות עם אנשים, או קבלה של מסמכים שאינם רפואיים טהורים, כאשר אלה או אלו עשויים לתת למומחה מידע מועיל על הנבדק [שם]. כך, לדוגמא, אין מניעה להעביר למומחה בתחום הנפשי כרטיס טיפולים אותנטי שנערך על ידי פסיכולוג, ואפילו פרטי (כפוף להבהרה מתאימה). כך גם באשר להמצאת דו"ח הערכה דיאגנוסטי. נפסק כי "מה שמשמשת הבדיקה הדיאגנוסטית עבור רופא פסיכיאטר, משמשים צילום או בדיקת מעבדה בעבור רופא אורתופד או פנימאי" [רע"א 3906/95 אמר נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מט(3) 303, 307 (1995) ("עניין אמר")].