ת"א 16608-09-15 התחנה המרכזית החדשה בתל - אביב בע"מ ואח' נ' יחיא ואח'

זו, אשר כנגדם ניתן פסק הדין, אינם מקיימים אחריו.

4.מכאן הבקשה לכוף אותם בקנס ו/או במאסר למלא אחר הוראות פסק הדין.

5.בכלל טענותיהם שבתשובה לבקשה אין הנתבעים מעלים טעם מדוע לא ייאכף הצו נשוא פסק הדין. עם זאת הם מעלים שלל טענות מדוע לא ראוי היה כי הצו האמור יינתן מלכתחילה.

6.מובן כי טיעוניהם אלה אין מקומם במסגרת הדיון בבקשה שבפני, וכי היה על הנתבעים להשמיעם מקום בו היו בוחרים להתגונן כנגד התובענה שהוגשה כנגדם.

7.תוצאת האמור אנו נותרים עם ההלכה המורה כי שעה שקיומו של הצו, אותו מבקשים לאכוף, אפשרי בעתיד הן מבחינה פיזית והן מבחינה משפטית, ושעה שקיים חשש סביר (לאור ניסיון העבר או מטעם אחר) כי הצו לא יקויים בעתיד, יש מקום לשימוש בהליכי בזיון בית המשפט כדי לאפשר את קיום הצו בעתיד (ראו: ע"פ 519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל פ"ד ל"ז(2) 187, 192; רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט פ"ד נט(4) 49, 60 (להלן: "עניין גרינברג")).

יפים לעניין זה דברי כב' השופטת ע' ארבל בעניין גרינברג (שם, שם) לפיהם:

"... ההליך לפי פקודת הבזיון מטרתו לקיים הליך מהיר ויעיל שיוביל לקיום צו בית-המשפט. אכן, יש חשיבות לכך שצווי בית-המשפט יקויימו במועד שנקבע על-ידי בית-המשפט, ובייחוד שלא יידחה ביצועם כתוצאה מביזוי או זלזול."

8.לא למותר להוסיף בעניין זה כי כטענת התובעות הבסיס לעצם מתן פסק הדין מלכתחילה עניינו בצורכי בטיחות ודרישת הרשויות, ואיננו עניין שבגחמה.

9.בהינתן כלל האמור ובשל החשש הקרוב לוודאי כי היה ולא יעשה שימוש בהליכי בזיון בית-המשפט, לא יקויים פסק הדין, אין מנוס מקבלת הבקשה.

10.תוצאות האמור ובהתאם להוראת סעיף 6 לפקודה אני מורה כי המשיבים נשוא ההחלטה יישלמו לתובעות, בגין כל יום איחור בציות לפסק הדין, סך של 150 ₪.