ת"א 16564-05-13 בנק לאומי לישראל בעמ נ' מראד

1.לפניי עתירת המבקש, לפי תקנה 201 לתקנות סדר דין אזרחי תשמ"ד-1984, לביטול פסק דין בהיעדר התייצבות, אשר ניתן כנגדו ביום 13.11.13 (להלן: פסק הדין). המשיב הגיש את תגובתו לבקשה, בגדרה התנגד לבקשה לביטול פסק הדין.

2.תובענה זו החלה כאשר המשיב הגיש בקשה לביצוע שיק על סך 55,000 ₪ כנגד המבקש בשנת 2003 בלשכת ההוצאה לפועל בקריות במסגרת תיק 13-05743-03-8 (להלן: תיק ההוצל"פ). המבקש הגיש התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת מועד, והבקשה העוברה לבית המשפט על פי החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל אפרת הלר מיום 2.5.13. במעמד הדיון ביום 5.6.13 התיר כב' הרשם קבאני למבקש להתגונן מפני התובענה בשל חלוף הזמן, גניזת תיק ההוצל"פ וחידושו, וכן טענות המבקש אודות זיוף חתימתו על גבי השטר. לישיבת קדם המשפט במעמד הצדדים, לא התייצב המבקש או בא כוחו, ועקב כך הורתה כב' השופטת אטיאס על דחיית ההתנגדות לביצוע השטר ועל המשך ההליכים בתיק ההוצל"פ. כב' השופטת אטיאס ציינה בפסק הדין כי "אישור המסירה חזר עם הציון "עזב ללא מען". מחובתו של עורך דין המייצג צד, לעדכן את כתובתו ומשלא עשה כן, יש להתייחס לכך כאל אישור מסירה כדין". כן הורתה כב' השופטת אטיאס על משלוח פסק הדין למבקש ולבא כוחו דאז – על פי כתובותיהם כפי שנמסרו על גבי ההתנגדות לביצוע שטר.

3.המבקש טוען כי לא ידע על קיומו של הדיון בו ניתן פסק הדין, כאשר לטענתו, דבר קיומו של פסק הדין נודע לו אך לאחרונה ביום 29.12.14 כאשר הובא ללשכת ההוצאה לפועל בצו הבאה, במסגרת תיק אחר. לטענתו, לא ידע על מועד הדיון, ואף בא-כוחו דאז לא עדכן אותו אודותיו, ועל כן לא התייצב. המבקש העיד בתצהיר שצורף לבקשה כי בשלב כלשהו ניתק הקשר לבין בא כוחו וכל ניסיונותיו להשיגו עלו בתוהו. המבקש טוען כי בשל העובדה שלא קיבל ההזמנה לדיון – הרי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

לחלופין, טוען הוא כי יש לבטל את פסק- דין על פי שיקול דעת בית המשפט, שכן באמתחתו טענות טובות – כפי שאלו באות לידי ביטוי בהתנגדות לביצוע השטר, ובייחוד בטענה המרכזית שהעלה, היא טענת הזיוף. כן טוען המבקש כי לא זלזל בבית המשפט, שכן פעל לביטול פסק הדין מייד לאחר שנודע לו אודות קיומו.

עוד טען המבקש כי יש להעביר את התביעה לבית המשפט המוסמך במחוז ירושלים, בהיעדר סמכות מקומית לבית משפט זה, כיוון שמקום מגוריו של המבקש הינו באיזור ירושלים.

4.בתגובתו טוען המשיב כי אין להידרש כלל לבקשה להארכת מועד לביטול פסק הדין, כיוון שהמבקש אינו מצביע על טעם שיש בו כדי להוות טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד הקבוע בחיקוק, שכן אי ידיעה לאחר שפסק הדין נשלח בדואר רשום אינה מהווה טעם מיוחד. המשיב טוען כי הדברים נכונים במיוחד שעה שהבקשה מוגשת באיחור של למעלה משנה.

המשיב סומך על פסק הדין ונימוקיו, וטוען כי אין לבטל אותו מחמת הצדק, היות שבית המשפט קבע כי העובדה שבא-כוח המבקש לא עדכן את כתובתו פועלת לרעת המבקש, וכי מצב דברים זה יש לראות את ההזמנה לדין כאילו הומצאה למבקש כדין. המשיב מציין כי על האמתלה לפיה נודע למבקש על ההחלטה לאחר שהובא בצו הבאה חזר גם כאשר הגיש מלכתחילה את הבקשה לביצוע שטר, והדבר אומר דרשני. המשיב טוען כי התעלמותו של המבקש מפסק הדין במשך למעלה משנה, וכן אי התייצבותו לדיון מהווים זלזול בבית המשפט המצדיק דחיית הבקשה מבלי להידרש לסיכויי ההגנה. עוד מוסיף המשיב כי המבקש לא ביסס הגנה מספקת מפני התובענה ולא פירט ברמה הנדרשת את הגנתו וכי טענותיו "דלות וסתומות", וגם מטעם זה יש לדחות הבקשה.

באשר לסמכות המקומית טוען המשיב כי המבקש לא העלה טענה זו בהזדמנות הראשונה, ועל כן דין הבקשה להידחות.

5.בתשובה לתגובה חוזר המבקש וטוען כי לא ניתן לומר כי ההזמנה הומצאה לו כדין ועל כן יש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק. לחלופין טוען הוא כי לשאלת סיכויי ההצלחה המשקל המכריע, ובעניין זה העובדה שטענותיו צלחו את משוכת בקשת הרשות להגן – מחזקת את טענותיו ואת סיכוייה של ההגנתו. בעניין הסמכות המקומית הוסיף המבקש כי כיום אין לייחס לטענות מסוג זה משקל רב.

דיון והכרעה

6.ראשית יש לדון בבקשה להארכת מועד, שכן המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין הינו מועד הקבוע בחיקוק, ויש ליתן טעם מיוחד לשם הארכת מועד מעין זה על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי.

על פי הפסיקה, אין בנמצא רשימה סגורה של נסיבות אשר מהוות "טעם מיוחד" להארכת מועד, ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו, על פי מכלול השיקולים, ביניהם סיכוייו הלכאוריים של ההליך. יחד עם זאת ניתן לתת סימנים בטעמים בשלהם יעתר בית המשפט להארכת מועד, ולומר כי מדובר בטעמים "חיצוניים" שהינם מחוץ לשליטתו של בעל הדין או בא כוחו (ראו למשל: רע"א 10436/07 הראל ציון נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 28.4.2008)). עוד נקבע כי תקלה או טעות משרדית, כשלעצמן, אינן מהוות טעם מיוחד להארכת המועד (שם), וכי טענותיו של מבקש נגד הפרקליט הקודם צריכות להיות מוצגות במסגרת הליך אזרחי שהמבקש רשאי להגיש נגד אותו פרקליט, אולם אין כל סיבה שהצד שכנגד, יידרש לחזור עתה להליך האזרחי שנסתיים מבחינתו לפני זמן רב (ראו: רעא 8810/11 מקופאל בע"מ נ' אחים רזקאללה בע"מ (07.02.2012)).

בענייננו, ועל פי תיאורו של המבקש עזב ב"כ את מענו מבלי לעדכן איש, ואף המבקש עצמו לא הצליח ליצור עימו כל קשר לאחר גילוי פסק הדין. כמו כן לא מדובר בנסיבות שהינן חיצוניות ואינן בשליטתו. נסיבות אלו מובילות לכאורה לכך שיש לדחות הבקשה כבר בשלב זה בהיעדר טעם מיוחד, אולם לאור המגמה לפיה על בתי המשפט להעדיף את בירור המחלוקות בין בעלי הדין לגופן תוך הימנעות מגרימת תוצאות בלתי הפיכות אך בשל מחדליהם הדיוניים של באי כוח הצדדים, כל עוד לא נגרמו בזדון (ראו: בעמ 1406/12 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 20.03.2012)), ובהנחה שאכן אלו פני הדברים, אדון בבקשה לגופה. זאת אעשה גם כיוון שמוכן אני להניח כי המבקש ובא כוחו אכן לא קיבלו את פסק הדין, ובעניין זה, בשונה מהמצאת כתבי בי-דין, כפי שיובא לעיל, לטעמי אין לייחס למבקש ידיעה קונסטרוקטיבית אודות פסק הדין ופתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדו.

7.באשר לביטול פסק הדין, טוען המבקש, למעשה, כי בית המשפט שגה בנותנו פסק דינו המתבסס על כך שהמבקש קיבל לידיו את ההזמנה לדין. טענה זו דינה להידחות. קביעתו של בית המשפט, כעולה מפסק הדין, אינה קביעה עובדתית אלא משפטית, ולפיה יש לראות במבקש כמי שקיבל את ההזמנה לדין, לאחר שההזמנה הומצאה לכתובת אותה מסר בא-כוחו, וחזרה מן הסיבה "עזב ללא מען", כאשר בא-כוח המבקש לא מילא אחר חובתו לעדכן את כתובתו. נראה כי קביעה זו מבוססת על הדין וההלכה הפסוקה, ובדין יסודה. תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי קבועת כי:

"בהליך שניתן בו מען להמצאת כתבי בי-דין, יכול שתהא ההמצאה במסירת הכתב לפי אותו מען, וכל עוד לא הודיע בעל דין, בהודעה בכתב לבית המשפט, על שינוי במענו, יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי".

כבר נקבע על סמך תקנה זו כי בעל-דין שמסר כתובת לשם המצאת כתבי בי-דין יושתק מלטעון כנגד המצאה שבוצעה לאותה כתובת ובעל-הדין שכנגד רשאי להסתמך על כתובת שנמסרה לבית-המשפט כאמור, וזאת על מנת למנוע "משחק מחבואים" (ראו: רעא 5059/10 אלום גולד בע"מ נ' יצחק דור (10.08.2010)).