ת"א 16540-06-13 ברסקי נ' בע"מ

לפניי בקשת התובע להורות על ביטול החלטתי מיום 21/5/2015, המורה על מחיקת התביעה שהוגשה, מחוסר מעש.

המדובר הוא בתביעה כספית, על סך של 210,754 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעת. על פי הנטען בכתב התביעה, בינואר שנת 2013 פנה צד ג' אל התובע וביקש ממנו לתווך בעסקה להזמנת רימונים תוצרת הארץ והובלתם באמצעות משלוח ימי לרוסיה. התובע פנה לנתבעת, שהנה חברה העוסקת באספקת פירות וירקות, ולאחר שזו קיבלה על עצמה לספק את הרימונים, חתם עמה על הסכם לאספקת הסחורה בתמורה ל- 42,000 דולר. על פי הנטען, התובע שילם לנתבעת עבור הסחורה את מלוא הסכום שנקב בו ההסכם. בכתב התביעה טען התובע, כי בניגוד להסכם ולהסכמות הברורות שבין הצדדים, הרימונים שסופקו היו באיכות ירודה, הגיעו ליעדם כשהם רקובים ושבאופן שלא ניתן לעשות בהם כל שימוש. עוד נטען, כי התמורה שקיבל התובע עבור הסחורה ועבור התיווך נתבעה על ידי צד ג', המזמין, וכי נשלח אליו מכתב התראה בטרם הגשת התביעה.

כבר בשלב המקדמי של ההליך, ומאחר והתובע לא צירף חוות דעת המעידה על כך שהפירות שנשלחו היו פגומים, ובהינתן שהראיות המעטות שצורפו היו בשפה הרוסית, ללא תרגום כדין, העלתה הנתבעת את הסוגיה הלגיטימית, בדבר הקושי הצפוי לתובע להוכיח תביעתו.

אין זה מיותר בעיניי, בהקשר זה, לפרט את השתלשלות העניינים שקדמה להחלטה שביטולה מבוקש כעת:

בדיון שהתקיים ביום 22/1/2015 קבעתי כי לא ניתן יהיה להתקדם בתיק ללא שיוגשו ראיות הצדדים ותיקי מוצגים ועל כן הוריתי לתובע להגיש הראיות מטעמו בתוך 120 יום ולנתבעת בתוך 60 יום לאחר מכן. בחלוף כ- 5 חודשים מיום מתן ההחלטה הנ"ל, התובע הגיש בקשה להארכת המועד להגשת חוות הדעת והראיות מטעמו, בשל הקושי שנתקל בו עת שביקש מהרשויות הרלוונטיות ברוסיה לספק לו את החומר הנדרש על ידו. בהחלטתי מיום 2/6/2014 הוריתי על הארכה נוספת להגשת חוות הדעת מטעם התובע, וזאת עד ליום 15/7/2014. עוד קבעתי, כי "זוהי ארכה אחרונה בהחלט". אין זה מיותר לציין, כי הארכה שניתנה התייחסה לחוות הדעת בלבד, וכי על התובע היה להגיש התצהירים מטעמו עד ולא יאוחר מהמועד שנקבע בהחלטתי מיום 22/1/2015.

בסופו של דבר, תצהירי התובע הוגשו,באיחור, ביום 29/6/2015, וחוות הדעת מטעם התובע הוגשה גם היא באיחור, ביום 21/7/2015, כשהיא ערוכה בשפה הרוסית וללא תרגום כמצוות המחוקק. ביום 3/9/2014 הוגשה בקשה מוסכמת לדחיית הדיון שנקבע תוך שהתובע יורשה להגיש חוות הדעת בנוסחה המתורגם עד ליום 1/10/2014, והבקשה אכן התקבלה. משלא הגיש התובע את חוות הדעת המתורגמת מטעמו, הגישה הנתבעת בקשה לדחיית התובענה וחיוב התובע בהוצאות ובקשתה נידונה בדיון שהתקיים ביום 16/11/2014. גם בשלב הזה, על אף שבית המשפט גילה אורך רוח רב כלפי התובע, ניתנה לו הזדמנות נוספת להגיש חוות הדעת מטעמו וזאת בתוך 60 יום. משלא עמד התובע גם במועד זה ובעקבות בקשת הנתבעת, הוריתי ביום 21/1/2015 על מחיקת התביעה מחוסר מעש.

התובע טען בבקשה לביטול החלטתי, כי התביעה שהגיש מבוססת, בין היתר, על תעודה רשמית של לשכת התעשייה והמסחר של המזרח הרחוק, וכן על תעודת מומחה ממנה, כך נטען, עולה כי 100% מהפירות שהתקבלו בנמל היו פגומים. עוד נטען, כי בכוונת התובע לצרף תצהירים מטעם עדים רלוונטיים מרוסיה וכי הוא קיבל את הסכמתם העקרונית להגיע ולהעיד בבית המשפט בארץ, על אף הקושי הכרוך בדבר.

הנתבעת טענה כי הבקשה לביטול החלטה הוגשה לאחר שפסק הדין הפך חלוט, ולאחר שחלף המועד להגשת ערעור לגביו. לגופו של עניין נטען, כי התובע לא קידם תביעתו ולא הגיש המסמכים הרלוונטיים לביסוס עילת התביעה. לטענת הנתבעת, במצב דברים זה, לא עלה בידי התובע להוכיח כי, באם תבוטל ההחלטה המורה על מחיקת התביעה, יעלה בידו להוכיח את עילתה כנדרש. עוד נטען, כי התובע התרשל רשלנות של ממש, וכי לא נמצאה הצדקה כלשהי למחדלו של התובע לעמוד בהחלטות בית המשפט.

לאחר עיון בטענות הצדדים, אני סבור כי דין בקשת התובע להידחות.

טענת התובע לפיה הוא לא שקט על השמרים ופעל להגשת המסמכים ולהגשת הראיות מטעמו, איננה באה לידי ביטוי מעשי. לתובע ניתנו הזדמנויות אין ספור, ואין זהו המקרה בו יוכל התובע לטעון שנמנעה ממנו הגישה לערכאות. בפועל, המועדים להגשת המסמכים והראיות הוארכו לתקופה בת למעלה משנה. כידוע, בית המשפט איננו משמש כ"מחסן" של תיקים, וככל שתיק איננו בא על קידומו כראוי, זוהי מחובתו של בית המשפט לסלקו, ולשמור על האינטרס הציבורי שבמניעת הימשכות הליכי סרק המובאים בפניו.