ת"א 16491-07 רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ ואח' נ' הרצל אריק זכאי

לפני תביעה כספית בסך של 2,500,000 ₪, בגין נזקים כספיים שנגרמו לתובעת לפי טענתה, עקב התנהלות בלתי ראויה של הנתבע, שהגיעה לכדי שיבוש הליכי הבוררות שהתקיימו בין התובעת ולבין חברה שהנתבע היה נציגה ואשר גרמה להתארכות ההליכים ללא הצדקה ולדחייה צפויה בהתאמה של מועד מתן פסק הבורר. כמו כן, התובעת והתובע, ששימש כבא כוחה בהליכים הנ"ל, עותרים לחיוב הנתבע בפיצוי עבור לשון הרע שפרסם ביחס אליהם במהלך הליכי הבוררות, הליכי משפט ובהזדמנויות אחרות.

רקע

1. התובעת הנה חברה יזמית וקבלנית ובכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה דנא, שימש התובע כבא כוחה ואילו הנתבע הציג עצמו כנציג המוסמך של חברת Schiff R.E International Corp (N.Y) ("חברת שיף"), אשר נוסדה על ידי מר ישראל ליאופולד שיף, אשר מושבו ומרכז עסקיו בארה"ב.

2. ביום 30.7.92 נחתם הסכם בין חברת שיף (באמצעות הנתבע כמיופה כוחה) ולבין המועצה האזורית מודיעים ולבין עמותת החבר הוותיק במודיעים ("העמותה"), לצורך בניית פרויקט בניה ביישוב שוהם. מדובר בקרקע בשטח של כ-11.5 דונם בבעלות מנהל מקרקעי ישראל, אשר המועצה הייתה אמורה לקבל זכויות בה ואשר הוחלט על ידה להעביר את הזכויות לעמותה, כדי שזו תפעל להקמת הפרויקט, כאשר במסגרת ההסכם הנ"ל העבירו המועצה והעמותה לחברת שיף את הזכויות לתכנון וניהול הפרויקט, למימונו ולהקמתו. לפי ההסכם, עבור פעולותיה, הייתה חברת שיף זכאית לקבל את מלוא התמורה בגין חלקי הפרויקט שיימכרו ו-90% מחלקי הפרויקט שלא יימכרו, כאשר העמותה תהא זכאית ל-10% מחלקי הפרויקט שלא יימכרו.

3. ביום 30.5.95 התקשרו חברת שיף (באמצעות הנתבע כמיופה כוחה) והעמותה, עם התובעת בהסכם קבלנות וקומבינציה, שלפיו התובעת תבנה ותממן את הפרויקט ובתמורה לכך תקבל 50% מרווחי הפרויקט כהגדרתם בהסכם.

4. התובעת הספיקה להקים את השלד של שלושה מבנים, אולם לפי טענתה, חברת שיף לא עמדה בהתחייבויותיה, הבניה נעצרה, רישיונות הבניה פקעו וכתוצאה מכך הבניינים שנבנו נותרו עד למועד הגשת התביעה בשטח, כאבן שאין לה הופכין. בחודש נובמבר 2004 ביטלה התובעת את ההסכם עם חברת שיף וכך עשתה העמותה בחודש מאי 2005.

5. התובעת, אשר דרשה מחברת שיף השבת כל ההוצאות שהוציאה לבניית הפרויקט בסכום של כ-30 מיליון ₪ וכן דרישות נוספות, החלה לנהל הליכי בוררות זבל"א עם חברת שיף, אשר גם לה היו טענות כנגד התובעת. דא עקא, משלא הצליחו הבוררים להגיע להסכמות ביניהם, פנתה התובעת לבית המשפט המחוזי, למינוי בורר דן יחיד, כפי שקובע הסכם הבניה כי יש לעשות בנסיבות שכאלה. חברת שיף התנגדה לבקשה.

6. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ענת ברון) קיבל את הבקשה, דחה את התנגדות חברת שיף ומינה ביום 22.9.05 את הבורר כב' השופט בדימוס ישי לויט ("הבורר לויט") , אלא שכבר בישיבת הבוררות הראשונה, שנערכה ביום 6.11.05, ביקש הנתבע מהבורר לויט לפסול עצמו מלדון בתיק, עקב כך ששפט בעבר חברה בבעלות הנתבע אשר נקלעה להליכי פירוק, דבר שלפי טענת הנתבע, הרס את חייו. כמו כן, טעם הנתבע בשם חברת שיף כי מינויו של הבורר לויט נעשה בדרך לא כשרה ובעקבות קנוניה, כשהתובע משפיע על העוזר המשפטי של השופטת ברון למנות את השופט לויט כבורר וכשהעוזר המשפטי בהתנהלותו הלא ראויה אף הכשיל את כב' השופטת ברון בעניין זה. לפי טענת הנתבע, הייתה וישנה היכרות בין הבורר לויט לתובע.

7. הבורר דחה את טענות, תוך כך שהוא מציין, בין היתר, שהיכרותו עם התובע אינה שונה מהיכרותו עם עורכי דין רבים שהופיעו בפניו במשך השנים, עת כיהן כשופט והפנה את הנתבע להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי בעניין המשך כהונתו. בית המשפט דחה את טענות הנתבע והורה על המשך הבוררות בפני הבורר לויט. לאחר מכן, בהמשך הישיבות, המשיך הנתבע להקשות על ניהול הבוררות לגופה בהעלאת טענות מטענות שונות, עד כי בסופו של דבר הבורר לויט החליט, בישיבת יום 8.5.06, שהוא מתפטר מתפקידו, עקב התנהגותו של הנתבע שלא הייתה לרוחו ושלא היה עוד מסוגל לסבול אותה (פר' ישיבת בוררות מיום 8.5.06 נספח ה' 5 לכתב התביעה בעמ' 21 למעלה).

8. בעקבות כך, ביום 18.9.06 מינה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ענת ברון) את הבורר כב' השופט בדימוס דן ארבל ("הבורר ארבל") במקום הבורר לויט. גם כנגד הבורר ארבל העלה הנתבע טענת פסילה, הפעם בטענה שאין זה צירוף מקרים שמקום מגוריו של הבורר ארבל הנו סמוך למקום מגוריהם של התובע ושל גורמים בהנהלת העמותה, שלפי טענת הנתבע מונו על ידי התובעת או בהשפעתה. גם כאן טען או לכל הפחות רמז הנתבע כי המינוי של הבורר לא היה כשר. משלא הסכים הנתבע לכך שהבורר ארבל ישמש כבורר בבוררות, התפטר הבורר ארבל מיוזמתו ביום 16.1.07.

9. ביום 18.1.07 עתרה התובעת למינוי בורר חליף. כב' השופטת ברון פסלה את עצמה מלדון בתיק, משהסתבר לה על טענות הנתבע ביחס למינוי של הבורר לויט. ביום 22.2.07 מינה מותב אחר של בית המשפט המחוזי כבורר את כב' השופט בדימוס יעקב שמעוני ("הבורר שמעוני").

בתפר שבין הבקשה למינוי בורר חדש ולבין מינוי הבורר שמעוני, הגישו התובעים את התביעה דנא.

10. לאחר מינוי הבורר שמעוני, העלה הנתבע טענות פסילה גם כנגדו. לפי טענתו, ישנה היכרות בין הבורר ולבין בעל השליטה בתובעת, המצדיקה את פסילת הבורר. דא עקא, בית המשפט המחוזי (כב' השופט ניסים ישעיה), דחה ביום 16.4.08 את טענות הנתבע.

11. גם לאחר מכן ביקשה חברת שיף באמצעות הנתבע להעביר את הבורר מתפקידו וזאת לאחר שהבורר כבר קיים כחמש ישיבות של שמיעת עדים ולאחר שקיבל את בקשת התובעת והעמותה לחייב את חברת שיף להפקיד ערובה להוצאות ונתן פסק בורר חלקי למחיקת תביעת שיף בשל אי הפקדת הערובה שקבע, או אז הגישה חברת שיף באמצעות הנתבע, בקשה לביטול פסק הבורר החלקי וכן בקשה להעברת הבורר מתפקידו בשל חשש ממשי למשוא פנים וטענות נוספות. גם בקשות אלה נדחו בהחלטת בית המשפט המחוזי מרכז, כב' השופט בנימין ארנון, מיום 4.8.10.

12. ביום 3.9.12 ניתן פסק הבורר על ידי הבורר שמעוני. מאחר והתובעת והעמותה הגיעו להסדר, שלפיו המחלוקות ביניהן לא יידונו במסגרת הבוררות וכך אכן היה, הבוררות עסקה, אפוא, בתביעת רסקו והעמותה כנגד חברת שיף ובתביעה הנגדית של שיף כנגדן (תביעה שכפי שעוד יפורט להלן, נמחקה על הסף בשל אי הפקדת ערובה). בפסק הבורר נקבע כי חברת שיף הפרה את ההסכם עליו חתמה, כשלא דאגה לחידוש היתרי הבניה שפקעו וכי הודעות הביטול של ההסכם שניתנו על ידי התובעת והעמותה ניתנו כדין. עם זאת, הבורר בחר שלא להכריע בתביעה הכספית ובשאר הסעדים שביקשה התובעת, מנימוקים שעוד יפורטו בהמשך פסק הדין.

13. כמו כן, אציין כי הגם שהאירועים שפורטו לעיל ואשר אירעו לאחר הגשת התביעה אינם מהווים חלק מעילות התביעה של התובעים כנגד הנתבע ואינם רלוונטיים באופן ישיר לסעדים שנתבעו, הרי מדובר בבחינת ראיות כשרות להוכחת טענות התובעים ביחס לדפוס ההתנהלות של הנתבע, דפוס התנהלות שרלוונטי להוכחת ההתנהלות שקדמה להגשת התביעה ומכאן שמצאתי לנכון להזכיר גם אותם.