ת"א 16462-03-13 א' נ' דגש

1.התובע, נהג מונית, יליד 1940, עותר לחייב את הנתבע, גם הוא נהג מונית, בנזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתקיפה שהנתבע ביצע בו, לפי הטענה.

2.לטענת התובע, ביום 27.9.11, הגיע עם המונית שלו לתחנת רכבת השמונה בחיפה וחיפש מקום חניה, עד שמצא מקום ונעמד לפני המונית של הנתבע. לטענתו, לפתע התפרץ לכיוונו הנתבע ללא כל סיבה, תוך שהוא מקלל ומגדף אותו, והלם בו באגרופים בפנים. לאחר מכן הנתבע הרפה למספר שניות, הלך ובדק אם המונית של התובע פגעה במונית שלו ומיד חזר אל התובע בטירוף והמשיך להכותו (סעיפים 5-6 לכתב התביעה).

לטענת התובע, הוא היה בהלם מפני שלא הבין מה סיבת התקיפה והתחיל לצעוק "הצילו". משהבין לאחר מספר שניות שהנתבע כועס כי הוא חושב שהתובע פגע במונית שלו (דבר המוכחש), אמר לנתבע שאם הוא פגע במונית הוא מוכן לשלם. לטענתו, הנתבע לא התייחס לדבריו, המשיך להכות בפניו בעזרת אבן גדולה ואגרופים.

לטענתו, במהלך התקיפה הוא ניסה לצאת מהמונית, אך הנתבע חסם את היציאה, ומשהצליח סוף סוף לצאת, הבחין שהנתבע רץ מהר לכיוון המונית שלו והוציא סכין ואיים שירצח אותו. התובע טוען כי צעק "הצילו" ולשמע צעקותיו הגיעו נהגים אחרים שהתנפלו על הנתבע והוציאו מידו את הסכין, החזיקו אותו והרחיקו אותו משטח הארוע (סעיפים 7-9 לכתב התביעה).

לטענת התובע, לאחר שהוא התאושש, הוא רץ מהר למשטרת חוף וסיפר להם על הארועים. לאחר מילוי הדוח, נסע לבית החולים האיטלקי בנצרת ואושפז עד למחרת.

3.התובע טוען כי כתוצאה מהארוע היה בחופש מחלה ואי כושר למשך שבועיים.

את מצבו הרפואי תמך התובע בחוות דעת אורטופד שהעמיד את הנכות על שיעור 10%.

4.הנתבע טוען כי גרסת התובע שקרית, תוך שהיא מגלה טפח ומכסה טפחיים.

לטענתו, לא הוא תקף את התובע, אלא התובע ניסה לתקוף אותו ואף איים עליו ברצח.

על פי תצהירו (נ/1), ביום 27.9.11 בשעה 18:50 לערך, עצר את המונית בחניון תחנת הרכבת ויצא מהרכב כשהוא נעמד במרחק של כמה מטרים ממנו, או אז הגיע התובע ובנסיונו לחנות תוך כדי נסיעה אחורנית, פגע במונית שלו. הנתבע טוען כי ביקש מהתובע להזיז את הרכב קדימה על מנת שיוכל לבחון את הנזקים, ולאחר מכן התפתח ויכוח ביניהם, תוך הרמת קול מצד התובע והטחת עלבונות וקללות, ובאופן שהתובע ניסה להוציא אלה ולתקוף אותו ללא סיבה.