ת"א 16461-02-12 עמירומוב נ' ושרותים 2004 בע"מ

רקע כללי – התובע, יליד 16.9.1942, הגיש תביעה זו לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לו במהלך עבודתו בשמירה אצל הנתבעת כשומר. ביום 15.12.09, כנטען בכתב התביעה, בעת שעבד כשומר עבור הנתבעת מעסיקתו, בתחומי מפעל דשן-גת, שמע רעשים, רץ לעבר הרעשים ואז החליק על אבנים קטנות במתחם ונפגע בגופו. התביעה הופנתה רק כנגד המעסיק, חברת השמירה הנתבעת, ולא כנגד בעל המקרקעין ומזמין השירות.

הנכות - בשל חסרון כיס של התובע, הורה בימ"ש לפנים משורת הדין על מינוי מומחה מטעם בית המשפט לבחינת הנזקים שנגרמו לתובע. ד"ר חנן טאובר בדק את התובע, וקבע כי כתוצאה מן התאונה נגרם לתובע שבר בראש הומרוס ימני, התובע נותח ועבר החלפה במשתל מלאכותי, לאחר מכן קיבל טיפולי פזיותרפיה. בבדיקה נמצאו מגבלות בתנועה בכתף ימין וצלקת ניתוחית. לפיכך העריך המומחה את הנכות הצמיתה בגין התאונה בשיעור של 25% לפי פריט 41 (4)(ג) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1957. כמו כן נקבעה נכות זמנית בשיעור של 35% לתקופה של שלושה חודשים לאחר התאונה.

באשר לחבות

התובע העיד בבית המשפט ביום 7.9.14. למרות שתצהירו של התובע נערך בשפה העברית, ולא נתבקש זימון מתורגמן, במהלך שמיעת ההוכחות נטען כי הוא איננו דובר את השפה העברית, וב"כ התובע ביקש כי מזכירתו תתרגם את עדותו של התובע. במהלך הדיון עלו טענות חוזרות ונשנות כי התרגום לא נעשה כדבעי. כאשר בעל דין או עד מטעם בעל דין אינו דובר השפה העברית, מן הראוי לזמן מתורגמן מקצועי ולא עובד משרד או קרוב משפחה, אשר מעלה חשש כי התרגום לא יעשה באופן מדויק. בנסיבות אלה יש ממש בטענות בא כוח הנתבעת, באשר לטיב התרגום ולקושי לעמוד על מהימנותו של התובע.

כאמור, בפתח עדותו של התובע, התברר כי הוא איננו קורא את השפה העברית. לדבריו הוא רק בא וחתם על התצהיר המוכן, אם כי הסבירו לו מה כתוב בתצהיר. תיאור זה של התובע מחייב לתת משקל נמוך יחסית לכל האמור בתצהיר, ולהעדיף את הדברים שאמר התובע במהלך עדותו בבית המשפט.

התובע אישר בעדותו, כי עבד באתר נשוא התאונה כמה חודשים לפני האירוע. ביום האירוע החליף התובע שומר אחר בשם פאבל, אולם לדבריו, הוא עשה כן לאחר שיידע את המעביד. התובע אישר כי ניתן לו פנס וכי בעת האירוע הוא עשה בו שימוש (ע' 9 ש' 10 לפרוט'). לדבריו לאחר התאונה ניסה להשיג את האחראים עליו, אולם הדבר לא עלה בידו ולכן התלונן על התאונה רק בבוקר.

בניגוד לאמור בכתב התביעה ובתחשיב הנזק, כאילו הנפילה היתה בעת ריצה לעבר קולות שנשמעו, כלומר במסגרת דרישות העבודה לבחינה מהירה של הקולות - הרי שבתצהיר התובע, כמו גם בעדותו של בית המשפט, נתברר כי הנפילה היתה בדרך חזרה, לאחר שהתובע כבר הגיע למקום, והתברר כי מדובר בכלבים וכאשר הלך בדרך חזרה, מעד ונפל.

המפגע שגרם לנפילה בתצהיר שהגיש התובע, הוא טוען כי לאחר שצעק על אנשים שהיו במקום (דבר שלא עלה בעדותו בבית המשפט), קרתה התאונה באופן הבא: "כשביקשתי לחזור חזרה לעמדת השמירה שלי, ותוך כדי הליכה, כאשר מסביב הכל כמעט חשוך עם תאורה לא מספיקה, החלקתי לדעתי על אבנים קטנות שהיו במקום, איבדתי את שיווי משקלי, נפלתי ונחבלתי" (סעיף 5 לתצהיר). בעדותו של התובע בבימ"ש הוא התקשה להסביר מה גרם לנפילתו. במקום אחד אמר כי כנראה היה משהו מתחת לרגלו (עמ' 9 ש' 4 לפרו'). במקום אחר אמר כי דרך על אבן (עמ' 9 ש' 6 לפרו'). בהמשך אמר כי היו במקום עמוד ואבן (עמ' 9 ש' 13 לפרו'). לאחר מכן ציין בתשובה לשאלה בדבר גורם הנפילה כי היה מדוכא (עמ' 9 ש' 21 לפרו'). כאשר נשאל פשוטות וברורות ממה נפל השיב: "פשוט נפלתי" וביקש להפסיק את החקירה (עמ' 9 ש' 25 – 27). לא הוצגה כל תמונה של המקום ולא הובהר טיבו של המפגע, בגינו מבקש התובע לחייב את הנתבעת בנזקים שנגרמו לו. לפיכך בית המשפט איננו יכול לדעת כיצד ארעה המעידה ומה קרה במקום, ואם יש אחריות על מאן דהוא. בעניין זה לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו.

יצוין כי נציג הנתבעת העד יעקב לוי, העיד כי לאחר המקרה הלך למקום לבדוק אם יש מפגע כלשהוא. לדבריו מדובר במקום פתוח, בתוך המפעל, עם כבישים, מדרכות ושבילים מצוינים, ולא נמצא כל מקום המהווה סיכון לנפילה (עמ' 14 ש' 4 – 6 לפרו').