ת"א 16457-04-14 יבלברג ואח' נ' נאות חן הגורן בע"מ ואח'

בקשה לסילוק על הסף של התובענה שהוגשה המבקשת כנגד התובעים בעילות הבאות: אי צירוף נתבעים; אי תשלום אגרה מספקת, העדר הסכמה של כלל בעלי הבנין לפי חוק המקרקעין וכן בקשה להארכת המועד להגשת כתב הגנה עד לאחר למתן ההכרעה בבקשה זו.

התובענה עוסקת בהפרת הסכם המכר שנכרת בין המבקשת לתובעים שרכשו דירות מן המבקשת במקרקעין הידועים כגוש 10036 חלקות 351,353,355,356 בבנין המצוי ברחוב הלל יפה 1 בחדרה.

הסעדים המבוקשים בתובענה הם סעד אכיפה ומינוי כונס נכסים, פיצוי כספי בסכום של 600,000 ₪ וכן סעדים כספיים נוספים שעניינם חיוב בעלי הבנין בתשלום שכר כונס הכנסים ולחילופין השבת תשלומי שכר הטרחה ששולמו לב"כ המבקשת לצורך רישום הזכויות בבנין.

לאחר עיון, בבקשה, בתגובה ובתשובה אני מורה למבקשת להגיש כתב תביעה מתוקן כדלקמן:

• כל הנתבעים הפורמליים יוגדרו כנתבעים רגילים ולא כנתבעים פורמליים, כפי שגם מוסכם על התובעים בסעיף 22 לתגובתם לבקשה. ככל שיתקשו התובעים באיתורו של נתבע ספיציפי כזה או אחר, והם סבורים כי יש בידי המבקשת, לסייע להם בענין זה באמצעות מידע המצוי ברשותה או בשליטתה, יגישו בקשה מתאימה.

• התביעה הכספית בסך של 600,000 ₪ תמחק משום שמדובר בתביעה המצויה בסמכותו של בית המשפט השלום ואין מנוס במצב החוקי הקיים אלא לפצל את התובענות על כל אי הנוחות שבדבר. רק לאחרונה חזר כב' השופט עמית, בע"א 5639/13 סגל נ' מיכל ורמז ואח' (ניתן ביום 14.8.2014) על הלכת לוי נ' עקריש בקובעו כדלקמן:

   

  "למרות אי הנוחות שהובעה בפסיקה בגין הצורך לפצל תביעות בין בתי משפט, על אף שהסעדים הנתבעים נובעים מאותה מערכת עובדות ומאותה עילת תביעה, עדיין נותרה על כנה הלכת ע"א 29/58 לוי נ' עקריש, פ"ד יב 1457, 1458 (1958) (להלן: עניין עקריש), שם נקבע כי "אין לתובע ברירה אלא לפצל את תביעתו ולהגיש מקצתה בבית-משפט אחד ומקצתה בבית-משפט אחר".