ת"א 16417-07-14 עזרן נ' דרעי ואח'

העניין שבפני, בקשת התובע למתן פטור מתשלום אגרת בית המשפט, בנוגע לתובענה אשר עילתה נובעת מביצועה של עוולת פרסום לשון הרע, ע"ס 150,000 ₪.

על פי המתואר בכתב התביעה, הנתבעים הינם שכניו של התובע, אשר לגישתו הם שותפים לפרסום אשר מהווה הוצאת לשון הרע בהקשר של התובע, במסגרת אמירות אשר בוצעו על ידם אל מול שכנים אחרים באותה הכתובת, וכן נטען כי השתלחו בפומבי בתובע במסגרת הליך גישור אשר נוהל בין הצדדים.

התובע פנה וביקש לקבל פטור מתשלום אגרת ביהמ"ש, לדבריו הינו נכה המתקיים מהקצבה כספית מאת המוסד לביטוח לאומי, הוא ואשתו הוכרזו כחייבים מוגבלים באמצעים, והן מטופלים בשני ילדים בעלי צרכים מיוחדים. התובע מציין כי רכושו דל, ואין לו דרך לשלם את אגרת המשפט.

על מבקש פטור מאגרה לפרוש בפני בית-המשפט תמונה מלאה ועדכנית של מצבו הכלכלי, ולהוכיח כי עשה נסיונות ממשיים לגייס את הסכומים הדרושים לאגרת בית-משפט מצדדים שלישיים (ר': רע"א 1877/04 באמונה חברה לניהול נאמנות והקדשות בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו]). על מבקש הפטור להתכבד ולהיכנס לפרטי רכושו והכנסותיו ולהציג בפני בית המשפט את כל הנתונים בדבר מצבו הכלכלי, במטרה לשכנע את בית המשפט בחסרון כיס שאינו מאפשר לו לעמוד בתשלום האגרה מחמת עוניו (ר': בש"א 6669/94 מגרפטה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו]).

בענייננו, התובע הראה, לגישתי, כי הוא נעדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה, בהפנייתו למקורות הכנסתו שהינם דלים ביותר, ולהיעדר נכסיו – בין היתר הליכי הוצאה לפועל, אישור המוסד לביטוח לאומי ודפי חשבון בנק. הליכי הוצאה לפועל (הכרזתו כמוגבל באמצעים) מעידים לגישתי, כאלף עדים, על היעדר נכסים אחרים.

זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות חוקתית, אחת מהזכויות הראשונות במעלה. מימושה של זכות הגישה הינו מנשמת אפה של שיטת המשפט הנהוגה בישראל, ואולם בצד חשיבות זכות הגישה לערכאות – עומדת מטרת החיוב באגרת בית-משפט, שנועדה, בראש ובראשונה, לממן את השירותים המוענקים על-ידי המדינה למי שבא בשעריו בבקשת סעד, וכן מניעת ניצול לרעה של ההליך השיפוטי, על דרך של הגשת תביעות סרק או תביעות בסכומים מופרזים (ר': המ' 502/59 בנין וביצוע ואח' נ' קסטיאל ואח', פ"ד יד (1) 675).